תרבות והיסטוריה

מבחינה היסטורית, לוב לא פיתחה תרבות הימורים משלה.

במהלך התקופה הקולוניאלית וראשית התקופה הפוסט-קולוניאלית, התקיימו מועדונים נפרדים ואולמות ביתיים בעיקר כפעילויות פנאי לזרים ולאליטות מקומיות בטריפולי ובנגאזי.

עם גיבוש הנורמות הדתיות ומדיניות המדינה לאיסור, נעלמה כל זירת משחקים חוקית: בתי קזינו והגרלות נסגרים, הפרקטיקה הציבורית של הימורים אינה מקובלת חברתית.

בחיי היומיום בעיר שרדו רק צורות פנאי לא רגילות - שש בש (טאולה), דומינו, קלפים ושחמט בבתי קפה, ללא הימורים במזומן.

אחרי 2011, הווקטור התרבותי לא השתנה: מוסריות ציבורית, נורמות דתיות ואיסור חוקי יוצרים היעדר קבוע של תעשיית ההימורים כחלק מהנוף התרבותי.