תרבות והיסטוריה

ההיסטוריה התרבותית של נמיביה מתחילה בעמי סן ודמארה; ציורי הסלע והפטרוגליפים שלהם (לדוגמה: שנים עשר פונטין) להגדיר שכבה עתיקה של אמנות.

מאוחר יותר נוצרו קהילות של אובמבו, הררו, נאמה, קוואנגו והימבה - עם שפות, סגנונות ומלאכות יד משלהם (להימבה יש תסרוקות שוות יותר, להררו יש שמלות ויקטוריאניות אלגנטיות).

בשלהי המאה ה ־ XIX - ראשית המאה ה ־ 20 הייתה הטריטוריה מושבה גרמנית, אז מנדט דרום אפריקאי; בשנת 1990 זכתה המדינה לעצמאות ולבירה וינדהוק.

השפה הרשמית היא אנגלית, אושואמבו, אפריקאנס, גרמנית, חואקחואגובאב ואחרים נפוצים בחיי היומיום.

האדריכלות של סווקופמונד ולודריץ שומרת על מאפיינים גרמאניים, ומדבר נמיב עם קטיפה הפך לחלק מהסמליות הלאומית.

תרבות החיים היא שאמבו (shambo) ו ”עיר” (township), ריקודים, חפירת עצים, אריגה, גסטרונומיה, קפאנה (בשר מטוגן), מאנגה (דוחן), דגים ומשחק.

פסטיבלי תיירות וירידי מלאכה בווינדהוק ובפארק אטושה מחזיקים במסורות ומאחדים חברה רב ־ לשונית.