תרבות והיסטוריה

מבחינה היסטורית, הגישה להימורים במיאנמר נקבעת על ידי בודהיזם תראבאדין: משחק תמורת כסף נתפס כהסחת דעת ממידות טובות ומקור לסיכונים חברתיים.

בתקופה הקולוניאלית הופיעו צורות מאורגנות של התרגשות (לוטו, פלייסטייקס במנוסה), אך הן אינן מושרשות בתרבות הפופולרית.

לאחר קבלת העצמאות, המדינה הגבילה באופן עקבי את מנהגי ההימורים, שמרה רק על פורמטים פשוטים (gosloteria) ואסרה על השתתפות אזרחים בבתי קזינו.

דרך ה ”משחקים” המודרנית עוברת לתיירות ולגבולות: בתי קזינו מתמקדים בזרים בערי גבול, בעוד שבידור מסורתי שאינו מהמר - צ 'ינלון (משחק עם כדור ראטן), פסטיבלים, ריקודים ומופעים תיאטרליים שולטים בתוך המדינה.

הקונצנזוס החברתי נשאר זהה: לשמור על צורות פנאי תרבותיות ולשמור על התרגשות מסחרית בפריפריה של החיים הציבוריים.