בתי הקזינו הראשונים בצרפת

ה ”קזינו” הצרפתי של המאה ה-19 אינו דומה כלל למיתוס של אולמות משחקים רועשים. בהתחלה זה היה אתר נופש ”בתי העונה” - סלונים לקריאת עיתונים, נשפים, קונצרטים, תיאטרון ורק אז - חדרים לנגינה. במרחבים אלה נולדה תרבות עירונית חדשה של פנאי, שהייתה מחוברת על ידי האופנה לטיפול בספא ומסילות הברזל שפתחו את הים וההרים לפריז.

הקשר: אחרי מהפכות - ל ”אמנות הערב”

סוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-XIX בצרפת היו מאופיינים באיסורים ומוסר קשוח. בתי שעשועים היו שווים עם מטפחות של מוסר, ומשחק משפטי היה אפשרי רק במקומות מותרים לחלוטין. למעשה, אתר הנופש הפך לפשרה: כאן האריסטוקרטיה והבורגנות החדשה שילבו טיפול, הליכות, מוסיקה, ריקודים ומשחק מתון תחת השגחת הרשויות העירוניות.

אתר נופש כמעבדת קזינו

עיר הספא

וישי, ויטל, קונטרקסוויל, פלומבייר-לה-ביינס וכתובות בלנאולוגיות אחרות הפכו את הקזינו לחלק מ ”יום הריפוי”: בבוקר - מים והולכים, בערב - קונצרט, חדרי נשפים וקלפים. סף הכניסה נקבע על ידי קוד לבוש ותרומות; המשחק נערך כהרחבה של שיחת חולין ולא סיום בפני עצמו.

חוף הים

מאז אמצע המאה הפכו אתרי הנופש של נורמנדי ואוקיינוס האטלנטי ־ טרוויל, דיפה וביאריץ לסמלים של ”פנאי חדש”. פריז התאספה כאן בעונה: החצר הקיסרית של נפוליאון השלישי ביקרה לעיתים קרובות בביאריץ, והדוכס דה מורני פיתח את דאוויל כ ”אתר תצוגה”. "ביתן קזינו נופש הפך במהרה למרכזים של חיי ערב.

ארכיטקטורה וסגנון: מביתן לארמון

הבניינים הראשונים היו צנועים: ביתנים עם אולם וגלריה. אך לקראת סוף המאה ה-19, אופנה, תחרות והיווצרותו של ציבור עשיר הובילו לאדריכלות בל אפוקה: חזות מלוכלכת, גני חורף, אודיטוריומים, רוטונדות, מסעדות. הקזינו הפך ל ”ארמון הערב” - סינתזה של תיאטרון, ריקוד ומחזה. אופרטה ומזורקה, הגרלת נשפי צדקה ו ”חדר קלפים” היו סמוכים לכרזות.

מסילות, עיתונים, כללי התנהגות: תשתית הנאה

מסילות ברזל (1850-1880) הפכו את סופי השבוע בים לנגישים וצפויים.

כתבי עת תמכו באופנה: טורים על אתרי נופש, דיווחים מכדורים, כרוניקות חילוניות.

כללי התנהגות מעוגנים בצורות התנהגות: שירותים נוקשים, כבוד לנשים, מתינות במשחק, תרומות לצדקה - ”טון טוב” כמסירה לחברה.

משחקים ואולמות: מה הם שיחקו

רולטה (במסורת האירופאית/צרפתית אחת אפס) התבשרה בהדרגה כ ”מלכת האולם”.

רביעיית טרנטה (בצרפתית: Trente et quarante) הוא משחק קלפים צרפתי קלאסי מהמאה ה-19.

בקראט - משחק של סלונים, שמאוחר יותר כלול ברפרטואר.

פרעה וויסט - למשרדים פרטיים ומועדונים.

המשחק לווה בתזמורת, והפסקות מלאות ריקודים וקריאה בספרייה/סלון.

כללים ובקרה: החל מהיתרים עירוניים ועד למסגרת הלאומית

במשך רוב המאה ה ־ 19 התקיימו בתי קזינו על ־ פי תוכנית הוויתורים העירונית: העיר אפשרה ל ”בית העונה” תוכנית בידור, והמשחק התווסף עם הגבלות זמן ופורמט. ההשגחה בוצעה על ידי המשגיחים והמשטרה, הדגש היה על סדר ומוסר: אין ”חום” מפגין, קנסות על הפרות, סגירה מוקדמת של ימי ”משפחה”.

בסוף המאה ובסוף המאה, המדינה הוציאה כללים מדויקים יותר: נופש, עונתיות, תוכנית תרבות ושליטה במשחק הפכו ללוגיקה אחת, שבתחילת המאה ה-20 תביא ל ”מודל המפורסם של בתי קזינו נופש” (רשות בשפת הים, ערים בלנאולוגיות ואקלימיות תחת השגחה קרובה).

סצנה חברתית: מי היה ”הגיבור” של האולם

האריסטוקרטיה והבורגנות הגבוהה יותר הכינו את שירותי האופנה - ערב, נשפי צדקה, כרטיסים לעונה.

אמנים וסופרים אהבו אתרי נופש כ ”סצנות של החברה” - הערות על אולמות וטיילות קל למצוא בזיכרונות של סוף המאה.

שחקנים מקצועיים נחשבו מפרי הרמוניה: קוד הנופש עודד מתינות ולא ציד בנק.

השפעה כלכלית: ”ערב ארוך” כמודל עסקי

הקזינו של המאה ה-XIX משך אליו מלונות, מסעדות, אטלירים, נהגי מוניות, מוזיקאים. אתר הנופש צבר מותג ו ”עונת השיא”, ערים שהשקיעו בסוללה, תאורה חשמלית, תיאטראות וגני חורף. מרכיב ההימורים נשאר חלק מהחבילה - יחד עם קונצרטים וגסטרונומיה, שהבטיחו יציבות: אפשר היה לבוא ”לכדורים ולמים”, והמשחק - כאופציה.

מדוע צרפת קובעת את 'הטון עבור Europe&post

1. היגיון נופש. הצרפתים קישרו את בתי הקזינו לתרבות של המקום: מים בים/מינרלים + מוזיקה + ארוחת ערב + כללי התנהגות + משחק.

2. סגנון אדריכלי. בל אפוק הפכה את ”בית העונה” ל ”ארמון”, והפכה את הערב לאירוע.

3. מתינות וכללים. השליטה ו "התסריט של הערב" שמרו על האיזון בין בידור לסיכון מיותר, שמאוחר יותר ייכנס לדנ "א של המודל הצרפתי.

ציר זמן (קצר מאוד)

Early XIX: סלונים מקומיים באתרי נופש כמרכזי תרבות; המשחק - באופן ספורדי ותחת איסורים מחמירים.

Mid-XIX: ”אתרי אופנה”, ”רכבות”, הגידול בביתן הקזינו העונתי בנורמנדי, באוקיינוס האטלנטי ובספא.

סוף המאה ה-19/המאה: Belle Époque, תיאטראות וגני חורף בבתי קזינו, איחוד זיכיונות עירוניים ומעמד נופש כתנאים.

מתחיל XX: קודיפיקציה של מודל הנופש ועיצוב הקזינו ”הסטנדרט הצרפתי” (עם תוכנית תרבות ושליטה).

מורשת המאה ה -19 היום

בכניסה לכל אולם היסטורי בצרפת, אתם תראו את אותו תרחיש: מרפסת וטיילת, פוסטר קונצרטים, מסעדה לפני או אחרי המשחק, שירות מנומס, קוד לבוש מזדמן חכם וכבוד לחוקים. זהו יורש ישיר למאה ה-19, שם הקזינו אינו ”מפעל התרגשות” נפרד, אלא לב ערב הנופש.

המאה ה-19 העניקה לצרפת את שפת בתי הקזינו: נופש, תרבות ומחזה מתון. מסלונים צנועים צמחו ארמונות בל אפוק; מבידור אפיזודי - ארכיטקטורת ערב מתחשבת של פנאי. המודל הצרפתי הוכיח שקזינו יכול להיות חלק מהמותג האסתטי והנסיעות של העיר, לא האנטי-פודה שלה, ולכן היא שרדה את המאה ללא קסם כמעט.