תפקיד בתי הקזינו בתרבות האריסטוקרטית האירופית

בתי קזינו על ”מים” של המאה ה-16 הם לא רק מקומות משחק. אלה הם מרכזים של חיי חברה, איפה ההרגלים של האליטה נוצרו, קודי אופנה היו קבועים ונפתרו סוגיות כי כמעט ולא נפל לתוך פרוטוקולים רשמיים. סביב בתי המשפט ואולמות ההימורים היה נוף אריסטוקרטי מיוחד: תזמורות וכדורים, סלונים וחדרי ישיבות, פארקים מהלכים ומסיבות ערב. גרמניה הפכה לאחת הסצנות המרכזיות של תופעה זו - בעיקר דרך ערי נופש שחיברו בין טיפול, בילוי, תרבות ומשחק.

1) קזינו בתור ”אקדמיה חילונית”

עבור האצולה שימש הקזינו כמקום אימונים והדגמה של נימוסים, טעם ומעמד. שולחן שנבחר כהלכה, ידע על כללי הרולטה והבלאק ג "ק, ריסון המחוות, היכולת לנהל שיחה - כל זה היה חלק מבדיקה לא רשמית ב" מעגל העליון ". "נראה שהמשחק הוא עניין של מזל; אבל הון חברתי נבנה על דברים צפויים: פוזה, נדיבות אצילית, היכולת להפסיד ללא מהומה ולנצח ללא עזות מצח.

2) אתר נופש בקזינו בתור ”ערכת ניסיון”

זמן רב לפני המצאת ניהול אירועים מודרניים, נמכרו אתרי הנופש בגרמניה חוויה מקיפה: הליכי בוקר וטיולים בפארקים, ביקורים בשעות היום אצל חייטים ותכשיטנים, הופעות ערב - ושיאים באולם המשחקים. הקזינו הפך לעוגן שסביבו הסתובבו חיי העיר: מוזיקה, גסטרונומיה, אופנה, מפגשים עם אנשים מחצרות ומדינות שונות. עבור שמות אירופאים רבים, ביקור בבית הנופש ”הנכון” לא היה פחות חשוב מהעונה בבירה.

3) דיפלומטיה של סלון ופוליטיקה בלתי נראית

בבתי ־ הקזינו עסקו האריסטוקרטים והדיפלומטים ב ”עוצמה הרכה”: משא ־ ומתן לא ־ רשמי, יצירת קשרים, בחינת בריתות. ”שולחן הרולטה” המקובל אינו סצנה כאוטית, אלא חלל פולחני שבו תפקידים וגבולות ברורים. בשולחנות קלפים ובאולמות נופש נפתרו סוגיות של בריתות נישואין, התנשאות ויוזמות צדקה. ”כוונון טוב” של הדיפלומטיה האירופית נערך באמצעות היכרות, אמון ומחוות סמליות.

4) מגדר ואופק ציבורי חדש

הקזינו, בניגוד לסטריאוטיפים, הפך לאחד המקומות שבהם נשים בעלות שם משפחה אריסטוקרטי זכו לפרסום רב יותר. קוד לבוש ופולחן (לבוש, עצירות מוזיקליות, טיולים בפארק) פתחו מרחבים של תמרון חברתי: מכרים, השתתפות בוועדות צדקה, היווצרות מגמות אופנה. כן, המסגרת נשארה קפדנית, אבל בסביבת הנופש נשים הפכו למנהיגות של טעם, השפעה על סגנון, נימוסים ואפילו אג 'נדות צדקה.

5) אופנה, סגנון וסמל

משמלות ערב לכובע ההומבורג המפורסם, הקזינו תיקן "סימנים של הזמנים. "כאן קודים של אלגנטיות נולדו ואושרו: כפפות ונעלי עור פטנטים, אורך הכפפות, רוחב השדות, גוונים של בדים. המראה היה שפה חברתית והקזינו היה האקדמיה שלו. בחירת השולחן, אופן החזקת השבבים, הערעור על הקופאי הפך לכוריאוגרפיה של מעמד, קריא ללא מילים.

6) מוסיקה, צדקה ו ”טובת הציבור” ‏

בתי שעשועים באתרי הנופש נתמכו על ידי תזמורות, תיאטראות, תערוכות. חלק מההכנסה הופנתה לאור עירוני ושיפור: גנים, תאורה, כבישים, ביתנים רפואיים. הקזינו הפך לפטרון העיר, והפך זכיות והפסדים לתוכניות קונצרטים ופסטיבלי קיץ. כך נוצר מעגל יציב: האליטה מגיעה לשם הנאה - העיר משתנה לטובה, מגבירה את האטרקטיביות שלה.

7) טביעת רגל ספרותית ואמנותית

אולמות נופש ודמויות ”מדברים” בשפת סימנים והימורים עיצבו את החלקות לרומנים ומחזות - החל בדילמות המוסריות של השחקן וכלה בתככים חילוניים עדינים. הקזינו שימש כמטאפורה לגורל האירופי: סיכון, חישוב, מקרה גורלי. באופטיקה אמנותית, המשחק הוא לא רק מתמטיקה של הסתברויות, אלא גם אלגוריה חברתית: איך להחזיק את הפנים שלך כאשר הון מפנה את גבו.

8) כללי התנהגות: חוקים, חשובים יותר מחוקים

• איפוק. אל תפרסם את גודל המדינה המדגימה את הטעם שלה.
• יתדות כבוד. אל תתווכח עם הקופאי ואל ”תחזיר” את השכנים במחוות רמות.
• נדיבות ללא תיאטרון. טיפ הוא אות הוקרה, לא כוח.
• הפסקה ושיחה. המשחק הוא סיבה לתקשורת, לא סוף בפני עצמו.

כך נוצר ”מוסר הנוכחות”, שבו הנימוסים חשובים יותר ממזל.

9) גרמניה כ ”רמת טעם נופש” ‏

אתרי נופש גרמניים איחדו את הסטנדרט האירופי: בית יפה, פארק, תזמורת, קזינו. הנוסחה של ”מותרות רגועות” לבשה צורה - ללא גאונות ראוותנית, אלא עם שירות מצוין, פולחן ברור וכבוד לחוקים. זו הייתה חבורה שגידלה דור של אירופאים, ש ”טון טוב” אינו סיסמה, אלא מנהג של חיי היום-יום.

10) מורשת מודרנית

• ביחס לחוקים ותקנות, ברעיון שמשחק הוא חלק מניסיון תרבותי, ולא מופע אגרסיבי, מתוך הבנה שאתיקה של התנהגות חשובה יותר מרגשות מלאכותיים.

המסורת הגרמנית של ”אלגנטיות איטית” היא תזכורת: משחק תרבותי הוא תמיד סיפור על סגנון, כבוד וגבולות.

תפקידם של בתי קזינו בתרבות האריסטוקרטית האירופאית הוא סיפור של אוריינות חברתית. אתרי נופש גרמניים הפכו את המשחק לסצנה של חברה מנומסת, שבה נוצרו טעם, נימוסים, דיפלומטיה ואופנה. כאן האריסטוקרטיה למדה להפסיד בכבוד, לנצח באיפוק, לתמוך באמנות ובסביבה העירונית. וזה הבסיס התרבותי הזה שנשאר נקודת ייחוס חשובה לכל מרחב משחקים ”תרבותי” היום.