קזינו קריפטו
הילוך טורנט
הימורים בספרות וקולנוע בריטיים
הימורים בתרבות הבריטית אינם רק רקע לעלילה. זוהי אופטיקה נוחה שבאמצעותה הכותבים מדברים על מעמד ומעמד, על כבוד ומשחק הוגן, על סיכוי וחישוב. מחנויות קלפים מהתקופה הוויקטוריאנית לאולמות הניאון של בתי קזינו לסרטים, מניע הסיכון עוזר לגיבורים להראות אופי והחברה לראות את עצמם ביושר יותר.
1) שולחנות ויקטוריאניים: מעמד, חוב ופיתוי
הפרוזה הבריטית מהמאה ה-19 מציצה בקביעות ל ”חדרי משחקים” - גם אם הפעולה מועברת בדרך כלל ליבשת, לבאדן-באדן או מונטה קרלו, כדי לעקוף את הלחץ המוסרי של התקופה.
ויליאם ת 'אקרי (באנגלית: William Thackeray, ”Vanity Fair”; win/lose מדגיש חיקוי חברתי.
צ 'ארלס דיקנס (באנגלית: Charles Dickens, מספר פרקים בסרטים ”Dombie and Son”, ”Cold House”) משתמש במשחק כסמל לחוסר יציבות של העמדה והמוסר.
אנתוני טרולופ ו ”הפרוזה החומרית” של אמצע המאה מתארים ביליארד, מפות, מסלולי מירוצים כחלק מאורח החיים הביתי של האדון.
העצב העיקרי של סצנות אלה הוא החובה והמוניטין: המשחק מסוכן לא בגלל כסף, אלא בגלל הסיכון לאבד ”פנים” ומעמד.
2) מירוצי סוסים והימורים: ”אנגליות” על דשא
המרוץ הוא אחד הנופים הבריטיים ביותר בספרות ובקולנוע.
ארתור קונאן דויל, בסיפורי שרלוק הולמס (Silver Blaze, Shoscombe Old Place), בונה תעלומות סביב בעלים, רוכבים, הימורים וקווי סיכויים.
רומנים של המאה ה-20 מציבים בדרך כלל גיבורים בתרבות ההימורים: הימורים הם שפת המידע, שמועות וקשרי המעמדות.
על המסך, גזעים הם גם חג וגם עלילה פלילית: מלינה אלגנטית לחדרים אחוריים עם ”האמת שלהם” על צורת הסוסים.
3) ג 'יימס בונד: כיצד 007 משחק עם הזדמנות
איאן פלמינג ו ”קזינו בתור גלאי סגנון”
ברומנים של פלמינג, הקזינו הוא מבחן של ראש קר, תצפית ועצב. בונד מנצח לא באמצעות מזל, אלא באמצעות קריאת היריב והמשמעת שלו. ”בונד, ג 'יימס בונד” מבוטא לראשונה בשולחן chemin-de-fer (וריאנט של בקראט) - וזה לא צירוף מקרים: המשחק מדגיש את הפורמט הקלאסי, כמעט טקסי של הדו-קרב.
שפת סרטי בונד: מבקראט לטקסס הולדם
סרטים מוקדמים (לדוגמה, ”דוקטור נו”, ”כדור הרעם”) אוהבים סצנות בקרה: תקריב של שבבים, קלף ”פסיכולוגיה”, עריכה איטית.
”קזינו רויאל” (2006) משנה את החוקים במקום בקרה, דו-קרב המפתח מתרחש בטקסס הולדם. הסיבה היא לא רק באופנה: החזקתם ברורה יותר מקהל עולמי, נותנת באופן דרמטי ”מפות כלליות” ותורות חדות שמוטב לקרוא בהן את הצופה.
קלטות מאוחרות יותר (לדוגמה, "Skyfall') מנגנות עם האסתטיקה של בתי קזינו אסיאתיים ופראות היי-טק - בונד נשאר נאמן לסיכון" הטהור ", אך הסביבה הופכת גלובלית.
למה בונד צריך את זה? הקזינו מציג את סמליות השליטה: הגיבור מסתכן באופן מודע, תוך התבוננות בכללים ובכללי התנהגות. זהו טיפול ”בריטי” בהתרגשות: סגנון כמשמעת.
4) ”Inside Casino”: British Cinema Outside Bond
”Croupier” (1998) מאת מייק הודג 'ס הוא כמעט פריימר על חיי הקזינו בלונדון: נקודת המבט של הסוחר (קלייב אוון), החוקים, הבורות, בוסי הבור, הדרך בה הקזינו מכבה את ”הרגש” לטובת הסדר. הסרט מגדיר טון ריאליסטי ומנוגד למיתוסים זוהרים.
"Lock, Stock and Two Smoking Barls' (1998) היא מסיבת קלפים המהווה מכה לגורל: לריצ 'י יש התרגשות - פתיל חברתי המוביל לסחרור פלילי.
דרמות טלוויזיה וסדרות משתמשות ברצון בהימורים, במועדונים פרטיים, במשחקי מחתרת כסמנים של הסביבה - מעבודה בבריטניה ועד לונדון ”ג 'נטלמנים”.
בעבודות האלה, בתי קזינו והימורים הם מיקרוסקופ על פני החברה: מישהו משחק, כי אולי מישהו - כי אחרת אתה לא יכול לצאת.
5) נושאים ומניעים: מדוע התרגשות כה ”נשמעת” בריטית
1. כיתה וכללי התנהגות. ממועדוני סנט ג 'יימס למסבאות פרטיות, המשחק בוחן ”חבר/אויב”, מכתיב שפה ובגדים.
2. כבוד וחישוב. הגיבור מנצח כשהוא מחזיק את עצמו בידיו: המוח גבוה יותר מהדחף.
3. אקראיות נגד מערכת. בריטניה אוהבת הנדסת חוקים: עלייה בשיעור, ”כלל 4” במירוצים, בקרה עם הפרוטוקול שלה - כל זה הופך מקרה לסיכון מובן.
4. עיר וסצנה. הקזינו הוא מרכז הקולנוע-חלל המושלם: אור, צללים, זכוכית, השתקפויות; הצליל של שבבים הוא כמו מטרונום מתח.
6) שפה וראייה: מעמודים למסגרות
פרוזה נותנת את המונולוג הפנימי של השחקן: ספק, סיכויים לספור, היפנוזה עצמית.
קינו מגיב עם עריכה: מפלים, תקריב של מפות, ”נשימה” של הפסקול.
זיכיון בונד מסנתז את שתי הגישות: סגנון חיצוני = בקרה פנימית.
7) אופטיקה מודרנית: הימורים אחראיים
התרבות הבריטית מבטאת יותר ויותר גבולות: 18 +, פרסום כנה, ”לשחק באחריות”, גבולות ועצירות. הספרות והקולנוע של השנים האחרונות נוטים פחות ליצור רומנטיזציה לאובדן ולעתים קרובות יותר להראות את ההשלכות: חובות, בדידות, אובדן אמון. זה לא מבטל את הדרמה, אבל הופך אותה ליותר כנה.
כל הכבוד לצופה ולקורא בבריטניה היום:- קזינו והימורים במציאות הם סביבה מפוקחת: KYC/AML, שליטה עצמית, כלי הדרה עצמית (GamStop), מגבלות מהירות וכללים שקופים.
- אם העלילה מרגישה ”זוהרת מדי”, זה כנס אמנותי. בחיים - יותר שגרתיים, הליכים ואולמות בהירים מאשר ”קווטרנים” מעושנים.
8) רשימת המלצות (עבור ”טבילה”)
ספרים ומחזות
איאן פלמינג: ”Casino Royale” (ורומנים אחרים של בונד - לסגנון ולפסיכולוגיה של המשחק).
תאקרי: Vanity Fair (אתיקה/אסתטיקה של סיכון ומעמד).
ארתור קונאן דויל: סילבר בלייז, שוסקומב מקום ישן (הימורים והיגיון מירוץ).
פטריק מרבר: ”Deler's Choice” (פוקר כדרמה משפחתית על הבמה).
סרטים ותוכניות טלוויזיה
”דוקטור נו”, ”Thunderball',” Casino Royale ”(2006),” Skyfall' - מפת האבולוציה של ”סצנות הקזינו” בבונד.
”קרופייר” הוא אנטומיה קזינו ריאליסטית.
”מנעול, מניות ושתי חביות עישון” - סיכון כמאיץ חברתי.
פרקים של סדרות על מרוצי סוסים/הימורים - כדי להבין את חיי היומיום ואת הטקסים.
9) טייק אווי: הדרך של בריטניה לדבר על התרגשות
בריטניה מביטה בהתרגשות עם איפוק ואינטליגנציה: לא ככרטיס לגן עדן, אלא כמבחן אופי. ברומנים ובסרטים, ניצחון הוא לא ”כל הקופה”, אלא סצנה שבה הגיבור מרים את עצמו. לכן, בונד מתאים באותה מידה גם בשולחן בקרה וגם בדו-קרב האחיזה: הכללים משתנים, והרעיון הבריטי של סיכון כמשמעת נשאר.
ובעוד הספרות והקולנוע ממשיכים להתווכח עם המזל, הצופה והקורא מקבלים את העיקר - שיחה כנה על המחיר של החלטת הימורים