קזינו קריפטו
הילוך טורנט
הימורים ביוון העתיקה
התרבות היוונית העתיקה הולידה את האידיאל האולימפי, אבל יחד עם פולחן התחרות, היא הכירה את ”משחק המזל”. "מנהגי ההימורים השתרעו מ "עצמות" הילדים ועד להימורים על תוצאות הספורט וקרבות בעלי החיים. ליוונים היו שני עקרונות: אגוניזם (תחרותיות כגבורה) ו-tühe (מזל עיוור). הדבר יצר ”כלכלת התרגשות” מיוחדת - עם שיעורי משק הבית, ביקורת מוסרית על פילוסופים וניסיונות תקופתיים של הרשויות להגביל את התחביב.
1) כלי ריגוש: מאסטרגלוס לקוביות
אסטראגלוי (Astragaloi) - ”עצמות”, בדרך כלל רגלי כבשים/עיזים, מאוחר יותר - אנלוגיות ברונזה/עצם/חרס. הם שיחקו, ניחשו והתווכחו על הימורים קטנים. לאסטרגלוס ארבעה היבטים יציבים בעלי ”ערך” שונה, כך ששילובים ומיומנות של הזריקה היו חשובים.
קוביות (kchebought) - כבר עצמות שוות עם נקודות; משחק מקרי טהור, פופולרי בערים ונמלים. סביב הקוביות היה גם מוניטין של ”התרגשות מסוכנת”, שעבורו הם נקנסו במקומות.
חוקים ותעריפים. לא הייתה מערכת חוקים ”אירופית” אוניברסלית: מדיניות שונה היא הרגלים שונים. הם לובשים אובלוקים ודרכמות, מזון/יין, תכשיטים, לפעמים על שירות או ”כבוד הניצחון” בחברה.
2) איפה הם שיחקו: סימפטומים, חצרות, נמלים
סימפוסיוס - משתה גברי עם מוסיקה ושיחות - העלה למשחקים תחרותיים: זריקות אסטראגלוס, מיני-טורנירים, לפעמים הימור על תוצאות קוטאב (יין פוגע במטרה).
חצרות ורחובות - צעירים וילדים התאמנו עם אסטרגלות; עצם המשחק לא תמיד התכוון לכסף, אבל מבוגרים הוסיפו בקלות הימור.
נמלים ושווקים הם סביבה של שכירי חרב, מלחים וסוחרים, שם קוביות היו אהובות במיוחד על פשטותן ועל הימור ”מהיר”.
3) הימור ספורט: מאולימפיה לקרבות תרנגולים
המשחקים הפאן-הלניים (אולימפיק, פתיאן, איסתמיאן, נמאן) עוררו הימורים לא רשמיים בין הצופים: ניצחונו של האתלט, תוצאת ההליכון, תוצאת ההליכה.
תחרויות עיר (אגונים מקומיים) נתנו סיבות ”לתמוך בעצמם” - הפטריוטיות של המדיניות הפכה את ההימורים לטקס חברתי.
קרב תרנגולים (בספרדית: Cockfating) הוא מחזה פופולרי באתונה, המהמר על ציפורים בשילוב התרגשות ו ”פדגוגיה של אומץ לב” (כפי שלפעמים היה מוצדק).
סוס ומרכבה. בין האריסטוקרטיה ומגדלי הסוסים, היו הימורים מאחורי הקלעים על שידה, ריצה וזוג נהג/סוס - מכבוד שבט לכסף.
4) מיתוסים, אלים ומזל
מקור המשחקים. היוונים אהבו להסביר אומנות וכיף באמצעות מיתוס: פלמידה זכה לכינוי ”ממציא” של משחקי קוביות (לצד כתיבה וספירה), למרות שזו אגדה.
אלי המזל. מעל לזרוק - Tyuhe (מזל), הרמס (מיומנות, ערמומיות), אתנה (מיומנות וחישוב). האמונה לטובת האלוהות נתנה לגיטימציה לסיכון.
אסטרגלומנטיות. אותם אסטרגלואים שימשו לגילוי עתידות: הצירוף שנפל פורש כסימן לפתרון - ממשפחה לקמפיין.
5) מורס וחוקים: איסורים ש ”לא הפריעו למשחק”
ביקורת מוסרית. פילוסופים ומחזאים מחרפים ריגושים: הם מפזרים את המוח, הורסים את הבית, מחליפים אותו (גבורה) במזל עיוור.
רקע משפטי. במספר מדיניות נחשב המשחק הציבורי לכסף ראוי לגינוי: קנסות, גירוש ממקומות הגונים, הגבלות על חגים (למעט משחקים טקסיים).
תרגול. למרות האיסורים, המנהג חזק יותר מהמכתב: בסימפוזיה, בבתים פרטיים ובנמלים, המשחק נמשך. הרשויות למעשה מחצו צורות שערורייתיות - הונאה, חובות, חוליגניזם.
6) גאוגרפיה חברתית של התרגשות
אריסטוקרטים הם תחרותיים ”בגדול” (סוסים, מרכבות), אך גם משחקים בקוביות היו חלק מהפנאי.
אזרחים-אזרחים - קוביות ואסטרגלוי בחיי היום יום; הימור ”ידיים” על ספורט, קרבות תרנגולים.
תגיות ומשרתי עבדים שיחקו בפורמטים זולים; לפעמים ההימור הוא אוכל, יין או מטבע קטן.
נשים - על ציורי אגרטל, בנות לעתים קרובות מתוארות עם אסטרגלות: לשחק התעמלות של אצבעות ומיומנות; ריגוש כספי לנשים היה פחות נפוץ ויותר גנאי.
7) טכניקה ו ”מטגמה”: איך הם ניצחו
אסטרגלוי עודד זריזות: שחקן מנוסה ידע איך ”לשים” עצם עם הקצה הנכון לעתים קרובות יותר מאשר מתחיל.
קוביות - ”אקראיות טהורה”? לא באמת היו עצמות מחודדות, ”מחוממות” לפני הזריקה, תחליפים נסתרים. הונאה נחשבה בושה, אבל נפגש.
סמליות של זריקות. שמות של צירופים מוצלחים/לא מוצלחים, קמיעות, לחישה של נוסחאות קצרות - כל זה יצר טקס סביב סיכון.
8) כלכלת הימורים: היקף והשלכות
גדלי ההימור היו בדרך כלל קטנים: כמה אובולים/אובולים, דרכמה - כבר ”מוחשי”.
חובות וסכסוכים הם הסיכון החברתי העיקרי: המפסיד עלול להתמכר, להניח דברים, לקלקל יחסים בחברה.
חגים (Boy over professionalles) החלישו את הנורמות - הימורים על משחקים ותחרויות נתפסו יותר בהתנשאות כחלק מ ”הילולת החג”.
9) התרגשות וספורט: אידיאלי ומציאות
האידיאל של האגון הוא ניצחון באמצעות הכשרה, גבורה וכבוד (פרס - זר, כבוד, לפעמים - תועלת חומרית מהמדיניות).
המציאות של הצופה - כל מאבק גורם לרצון "לשים. "הימורים בין אזרחים לא ביטלו את האידיאל, אבל נתנו לחג חוצפה ו "שער חליפין למזל טוב"
10) מורשת: מה עבר מהיוונים
שפה ומונחים: ”קובייה”, ”אסטרגלוס”; ממנהגים יווניים לעולם ההלניסטי ולרומא.
תרבות חומרית: ממצאים של אסטרגלים וקוביות, סצנות על אגרטלים וטרקוטה, סצנות עם שחקנים - כל זה מאשר את האופי ההמוני של התופעה.
הרעיון של איזון: לשחק כבידור ולמדוד כסגולה - מחשבה שהקדומים העבירו לאירופה.
מיני גלוסרי
אסטרגלוס - ”עצם” מעצם הקרסול של החיה; משמש במשחקים וחיזוי עתידות.
קוביות הן עצמות שוות עם נקודות; סמל של ”סיכוי טהור”.
אגון - תחרות (ספורט, שירה, מוזיקה).
Tühe - מזל, מזל.
סימפוסיוס הוא משתה עם מוזיקה ושיחות, הליבה של התרבות העירונית הגברית.
אלקטרומאכיה - קרבות תרנגולים, מחזה פופולרי עם הימור.
מסקנה: התרגשות ביוון העתיקה הייתה גם משחק של מיומנות וגם סיכוי. אסטרגלוי דרש זריזות, קוביות סימנו עם ”סיכוי נקי”, חגי ספורט הימורים מתודלקים. חוקים ניסו לשמור על מידה, פילוסופים - לאלף תשוקה, אבל חיי היומיום תמיד החזירו את היוונים לזרוק את הקוביות ולהתווכח על המנצח - כחלק קטן אך עיקש של עולמם.