בתי קזינו מודרניים ראשונים

המאה ה ־ 20 הייתה התקופה שבה אולמי הימורים מאקזוטי נופש נדיר הפכו לחלק מוכר מכלכלת התיירות. בתי קזינו ”מודרניים” - עם קוד לבוש ברור, שולחנות אירופיים, כרטיס מסעדה ומערכת בקרה - הופיעו לראשונה כמופע ראווה של בילוי עילי עבור דיפלומטים, אילי ים וכוכבי אמנות, ובסוף המאה החלו לעבוד עבור התייר המוני. להלן מפה של נתיב זה: מקומות מפתח, תקופות ומנהגים.

1) קרן בין-מלחמתית: אתרי נופש וחנויות איים

אופנת נופש ים תיכונית. בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 אימץ המזרח התיכון את האופנה האירופאית למרחצאות וריבייר. "בתי קזינו הופכים לחלק ממתחמי "grand hotel + salons + park", שם המשחק צמוד לנשפים ולהופעות.

סצנות של איילנד. בתקופה הבין-מלחמתית מהווים האיים (כולל הדודקאנס) את דמותו של ”הלילה היווני” - טיילת ערב, תזמורות, מסעדות ואולמות רולטה/בקרה. עבור הרשויות המקומיות, בתי קזינו הם דרך למשוך קהל עשיר ולאכול יותר מדי אירופאים.

כללי התנהגות ולקוחות. כניסת הזמנות, טוקסידו, שמלות ערב, מטבח צרפתי ואיטלקי. אולם המשחקים הוא המשך של הסלון החילוני, שבו ההימור הוא אלמנט של ”בון מאנייר”, ולא ניסיון ”להתעשר”.

2) אחרי המלחמה: המדינה והתיירות כאסטרטגיה

תיירות כמדיניות התאוששות. בשנות החמישים והשישים, יוון הסתמכה על תיירות: אתרי נופש, נמלים, תשתיות התפתחו. בתי קזינו נתפסים כ ”עוגן לילה” לאורחים עשירים, ועידות והפלגות.

פרויקטים ממשלתיים. המדינה בונה לעצמה מוניטין כאתר נופש אירופי בטוח סביב אולמות הדגל: שליטה, סטנדרטים, צוות עם שפות, הפרדה קפדנית של משחקים ואזורים ציבוריים.

פנימיות ושירות. אולמות שיש, מסעדות פנורמיות, טרסות מעל הים, במות קונצרטים - בתי קזינו מראים את יוון כ ”אמנות החיים” של מזרח הים התיכון.

3) מיקומים אייקוניים ותפקידם

אתונה/פארניפה (מונט פארנס). קזינו ההרים מעל הבירה הוא סמל לזוהר ה ”רשמי” של שנות ה-60 של המאה ה-20: נוף של אטיקה, כללי התנהגות אירופיים, רולטה ובקארט, במה לקבלת משלחות וכוכבים.

רודוס. האי ההיסטורי של הים התיכון הופך ל ”תצוגת ערב” של בילויי האליטה: הקזינו משולב במתחם הנופש, בקרבת מקום יש סוללות, גנים, נשפים, קונצרטים.

קורפו. שיק יוני: ארמונות, וילות, יאכטות ואולמות קאמרי. הקזינו בנוי במסלול ”האריסטוקרטי” - ארוחת ערב, מוזיקה, ואז שולחנות וטרסות.

אתרי נופש ביבשת. אמבטיות וערי חוף נמשכות לפורמט ”מלון גדול + קזינו” כדי לשמור על התייר בערב ולהעלות את ההמחאה הממוצעת.

4) משחקים, פורמטים וטכנולוגיות של אותה תקופה

שולחנות. רולטה, בקרה (ווריאציות שלה), שאמין דה פר, מאוחר יותר - בלאק ג 'ק; פוקר הוא לעתים קרובות יותר בחדרי מקורה או פורמט מועדון.

חריצים. הגל הראשון של אוטומטה מכנית הוא נדיר ו ”הסתעפות”; הנהג הראשי הוא משחקי לוח ואווירת תא.

שליטה ובטיחות. מצלמות מעקב מוכנסות בהדרגה; לפני - בורות (בורות) עם פקחים, שינוי קפדני של סוחרים, שבבים חתומים.

שירות. תזמורות, ערבי ריקודים, במה בינלאומית; מטבח עם התמקדות בתוצרת מקומית וקלאסיקה אירופית.

5) אופטיקה חברתית ורגולציה

מוסר ציבורי מול פנאי עילית. החברה בחנה אולמות משחקים בעלי אופטיקה כפולה: ”תרבות ערב לעשירים” מותרת, הריגושים ברחובות נידונים לגינוי.

גיל, קוד לבוש, מסמכים. הכניסה היא אך ורק על פי תעודות, קוד הלבוש נשלט בכניסה; במסדרון הושם דגש על נימוס ומרחק.

תקופות הגבלה. משברים פוליטיים ופיתולים שמרניים הובילו להידוק זמני של התקנות, לצמצום הפרסום ולהגברת הפיקוח על המשחק. בתי קזינו שרדו עקב מצב של ”תצוגת תיירים” וקשרים עם עסקי המלונות.

6) כלכלת הקזינו הראשונה

הכנסות אולם. התרומה העיקרית היא משחקי לוח וגסטרונומיה/אירועים קשורים. חריצים נותנים צמיחה רק בסוף המאה ה-20, כאשר מופיעים לוחות אלקטרוניים וקווים רחבים יותר.

חבילות אורחים. מלון + ארוחת ערב + קונצרט + ערב משחק: צורה מוקדמת של ”אתר נופש משולב” הרבה לפני המונח בכל מקום.

אנשי צוות. סוחרים רב ־ לשוניים, מלצרים," תזמורות, שפים, קונסירגים - בתי קזינו יוצרים תרבות חדשה של שירות והופכים לבית ־ ספר לעובדים של כל קבוצת התיירים.

7) אתיקה של משחקים והולדת משחקים אחראיים

נורמות של אותה תקופה. המשחק האחראי עדיין לא פורמלי בפרוטוקולים של ימינו, אבל ישנם מחסומים חברתיים ”רכים”: הגבלות על ”אינטמציות” גלויות לעין,

מעבר לחוקים. לקראת סוף המאה מופיעים תקני כניסה ברורים, מסנני גיל, חומרי מידע ראשונים ושליטה מפורשת יותר בהבטחות פרסום.

8) סוף המאה ה ־ XX: החל ב ”סלון” וכלה בתיירות המונית

בום תיירות. שנות ה-70 וה-90 של המאה ה-20 מביאות עימן את צמיחת הצ 'רטרים וההפלגות: קהל חדש מגיע לאולמות - זוגות, קבוצות של חברים, קבוצות כנסים.

טכנולוגיה. שולחנות אלקטרוניים, חריצי וידאו, אוטומציה של שולחנות מזומנים וראיית חשבון עבור שבבים, בקרת וידאו. אזורי חריץ מרווחים מופיעים ליד בורות מסורתיים.

מקומות חדשים. בסוף המאה נפתחים אולמות מודרניים ביבשת ובאתרי הנופש, שכבר מרוכזים בקהל מעורב ובמחיר בידור רחב - החל בטורנירים ועד לסופי שבוע נושאים.

9) מורשת המאה ה ־ 20 בשוק המאה ה ־ 21

קוד אדריכלי. הכניסות הקדמיות, הפנורמות, הטרסות - האסתטיקה של האולמות היווניים נשארת ”ים תיכונית” כיום.

שילוב עם תיירות. ההרגל לאסוף את חבילת הערב (ארוחת ערב + תוכנית + משחק) עבר לדגם המודרני של אתר נופש קזינו ושיתוף פעולה עם קווי שיוט.

תרבות שירות. בית הספר לסוחרים, מלצרים וקונסיירז 'של המאה ה-20 הפך ליסוד כוח האדם של רשתות מלונות גדולות ומפעילים מודרניים.

אבולוציה רגולטורית. מכללי התנהגות ו ”התנהגות טובה” לרישיון קפדני, נהלי RG, KYC/AML ודיווח דיגיטלי: מה שהיה מנהג בסלון במאה ה-20 הפך לחוק וסטנדרט במאה ה-21.

10) כרוניקה קצרה של התקופה (סקיצה)

1. שנות ה-20-30: אי ואולמות נופש כסמל לחיי החברה; כללי התנהגות אירופיים, תבניות קאמריות.

2. שנות ה-50-60: שיעור התיירות הממשלתי; אתרי הדגל באתונה/פארנייף והאיים; חדרי משחקים הם ה ”תצוגה” של המדינה.

3. שנות ה-70-80: הרחבת הקהל, יותר מוזיקה ומופעים, ”דמוקרטיזציה הדרגתית” של האולם.

4. 90: שדרוג טכנולוגי, אזורי חריץ גדולים, סטנדרטים של נהלים, עלייה באירועים.

מסקנה: בתי הקזינו המודרניים הראשונים ביוון של המאה ה ־ 20 נולדו בצומת של אתר נופש עילית ובאסטרטגיית תיירות ממלכתית. הם קבעו את הסגנון - פנורמות, תזמורות, רולטה ובקארט - ויצרו תרבות של שירות שממנה צמח השוק כולו. בסוף המאה, בתי קזינו הפכו לא רק לסמל של ערב אלגנטי, אלא גם לתשתית של תיירות המונית, מה שהציב את הבמה לשוק בוגר, מפוקח וטכנולוגי של המאה ה-21.