תיירות כמנהג ראשי (דוגמה דומיניקנית) ‏

הרפובליקה הדומיניקנית הפכה מ ”יעד חוף טוב” למנוע כלכלי מערכתי מזה שני עשורים: נמלי תעופה, כבישים מהירים, אזורי נופש, חוקים צפויים למשקיעים ושיווק בינלאומי רב עוצמה. עבור קובה, שבה ההימורים אסורים וההתערבות היא על תרבות, טבע וביטחון, החוויה הדומיניקנית היא בעלת ערך כי היא מראה שתיירות יכולה למשוך את הכלכלה ללא בתי קזינו אם מוסדות ושרשראות ערך נבנים.

1) דגם דומיניקני: מה שמרכיב את ”מנוע התיירים”

אשכולות נופש: שטח עם סטנדרטים אחידים - אזורים אזוריים, ביטחון, תשתיות משותפות, מצב בנייה.

נמלי תעופה ונתיבים: עדיפות לטיסות ישירות משוקי מפתח (ארה "ב, אירופה, לאטאם), תמריצים במחיר נמוך וצ 'רטרים.

מטריקס מזון: ”הכל כולל” + מלונות בוטיק, גולף/גלישה/סיורים אקולוגיים, חתונות/ירח דבש, הפלגות, עכברים (אירועים עסקיים).

חוקים להון: אישורים ברורים, הטבות לבנייה וציוד, זיכיונות ארוכים, תעסוקה מקומית.

שיווק ושותפויות: קמפיינים משותפים עם נושאות מטוסים, או-טי-איי ורשתות מלונות גלובליות; נוכחות יציבה בתערוכות.

הנקודה: לא פרוייקטים נפרדים, אלא מערכת מקושרת, שבה כל אלמנט מושך את הביקוש ומאריך את שהותו של האורח.

2) מה נותן לכלכלת ”תיירות כנהג” (באופן איכותי)

תעסוקה: מלונאים, אנימציה, גסטרונומיה, תחבורה, מדריכים, תעשיית אירועים, אומנות.

מכפיל: אספקה מקומית (ירקות, דגים, רהיטים, כביסה, הדפסה, IT), הכנסות ממס, שכירות.

רווחי חו "ל: תזרים יציב של כסף" קשה "עם גיוון מוכשר של שווקים.

שדרוג התשתיות: כבישים, תקשורת, אספקת מים ואנרגיה, המשמשים אז את התושבים.

3) סיכוני מודל דומיניקני וכיצד למזער אותם בקובה

Seasonality and shocks (מזג אוויר, מגיפות, גיאופוליטיקה).

עומס יתר של אקולוגיה חופית = מגבלות על צפיפות הבנייה, תקני טיפול במים, ”הסמכה ירוקה” של מלונות.

דליפת ערך ליבוא = לוקליזציה של אספקה ותוכניות משק לשולחן.

הפער החברתי בין אתר הנופש והעירייה הוא ההתחייבויות של מפעילים להכשיר, לשנע עובדים ולממן את המרחבים הציבוריים.

4) איזו חוויה דומיניקנית כבר עולה בקנה אחד עם הקורס הקובני (אין קזינו)

1. אשכולות ”שמש + תרבות”: חבורה של חופים עם מוזיקה, ארכיטקטורת רטרו של הוואנה, גסטרונומיה ומסלולים דרך הפרובינציות.

2. עכברים ללא התרגשות: מרכזי קונגרס, פורומים רפואיים וחינוכיים, דמי ספורט.

3. אקו ותיירות כפרית: שמורות, טיולים, צפרות, חברות חקלאיות עם שיתופי פעולה מקומיים.

4. לוגיסטיקה שיוט: מסופים מודרניים ותוכניות שורקס - זרם יומי של אורחים לערים וכפרי מלאכה.

5. תעשייה יצירתית: פסטיבלי מוזיקה וקולנוע, בתי ספר למחול, סדנאות רומה וסיגרים (ללא רכיב משחק).

5) מפת דרכים לקובה (מציאותי ושלב אחר שלב)

שלב א '- הדרכה בבסיס (0-18 חודשים)

מלאי של נכסי תיירות: חופים, אתרי תרבות, שבילים אקולוגיים, בתי חולים לתיירות רפואית.

”חלון אחד” עבור המשקיע ומפעיל הסיור: תנאי סטנדרטי של אישורים.

פיילוט מספק תוכניות לוקליזציה (ירקות, דגים, כביסה, רהיטים) עבור 3-5 מלונות.

שלב ב '- אשכולות ומסלולים (18-36 חודשים)

הכרזה של 2-3 אזורי עדיפות (למשל. ואראדרו + הוואנה; אשכול קאיו; ציון דרך במזרח האי).

Link ”Airport # highway achuster”; מוצר לילי ללא הימורים: מופעים, מועדוני ג 'אז, גסטרונומיה, ”ערבי הדגמה” ללא כסף.

מרכז הקונגרס ולוח השנה לאירוע עכברים; חוזי חריצים עם חברות תעופה לא בעונה.

שלב C - Scaling (36 + mo)

קיי-פי-איי ציבוריים של אזורים; הרחבת האספקה המקומית ותוכניות אימונים.

השקת מוצרי נישה: גולף/גלישה, אורניתולוגיה, מסלולי רטרו ”בעקבות ניאון” (ללא תוכן הימורים).

ביזור: תמיכה ב ”חגורה השנייה” של ערים ופארקים טבעיים כדי שהתועלת תתרחב יותר מהבירה.

6) תמיכה במדיניות שפעלה למען השכנים

משטרי מס צפויים להשקעות במלונות ובתשתיות (פחת, יבוא ציוד בהטבות).

תוכניות כוח אדם: הכשרה כפולה (מכללה + מלון), קורסים בשפה, ניהול אירוח.

שיווק במימון משותף: קמפיינים משותפים ”קאנטרי + מלונות + שותפים אוויריים”.

אבטחה ושירות: משטרת תיירים, תקני מוניות, תלונות דיגיטליות עם SLA מהיר.

7) מוצר ללא קזינו: כיצד להעלות ”צ 'ק ערב” הוא חוקי

מחזות מוזיקליים ומועדוני ג 'אז, שם תשומת הלב על הבמה, לא על הימורים.

קוקטייל ואסכולה גסטרונומית: כיתות אמן, טעימות של רום וקפה, תיירות מזון.

נתיבי תרבות ”הוואנה 1950” כאסתטיקה: אדריכלות, ניאון, סיפורים - בלי לשחק בשביל כסף.

אירועי ספורט וריקוד: קונגרס סלסה, מרתונים, סיורי אופניים, פסטיבלי אוהדי בייסבול.

שוקי מלאכת הלילה: להפוך את הערב לכלכלת היצרנים המקומיים.

8) כלכלת שרשרת אספקה: כדי לשמור על כסף על האי

חוזי מלונות ארוכי טווח עם קואופרטיבים של איכרים וכעסים.

תוכנות לאיכות (שרשרת קרה, HACCP), מיקרו-קרדיט לאספקה.

ריהוט מקומי/טקסטיל/עיצוב עם דרישה מובטחת מקבוצות.

שירותי אינטרנט אלחוטי, מערכות מזומנים, אתרים ותוכן.

9) קיימות (ESG) כיתרון תחרותי

תקני יעילות אנרגיה למתקנים חדשים, מתקנים סולאריים והיברידיים.

תחלופת מים ומתקני טיפול ברמת הנופש.

אפס תוכנות פלסטיק וקומפוסטינג; איתור מאכלי ים.

Social KPIs: נתח של שכירות מקומית, מלגות, שיפור של מקומות ציבוריים.

10) הצלחה KPI (מה למדוד בכל רבעון)

דרישה: עומס ממוצע, אורך שהייה, ADR/RevPAR (מחיר והכנסות החדר).

גיוון: נתח של אורחים מהשווקים 5 המובילים, מאזן עונה/עונה.

תעסוקה: מספר מקומות עבודה, חלק מהצוות המקומי, פנויים/בוגרים.

רכישות מקומיות: אחוז האספקה המקומית במחיר המלון.

שביעות רצון: דירוג NPS/משוב, שיעור רזולוציית התלונות.

אקולוגיה וחברה: צריכת מים/אנרגיה לחדר, פסולת, נתח תעודות ”ירוקות”, השתתפות של מפעילים בפרויקטים עירוניים.

11) שאלות תכופות (FAQs)

בתי קזינו צריכים לגדול כמו הרפובליקה הדומיניקנית? לא, זה לא הרפובליקה הדומיניקנית גדלה בשל מוצר תיירותי מורכב; קזינו הוא רק אפשרות אחת ולא הכרחי להצלחה.

מה לעשות עם ”ריגוש הצל” באזורי התיירות? מופעים לגיטימיים נפרדים בקשיחות ו ”ערבי הדגמה ללא כסף” מהמחתרת; להודיע לתיירים ולהפסיק במהירות הצעות לא חוקיות.

האם זה אפשרי להעלות את ההמחאה הממוצעת ללא הסיכון להתמכרות? כן - דרך הבמה, גסטרונומיה, פסטיבלים, ספורט ומלאכות יד.

מסקנה

הדוגמה הדומיניקנית מראה שהתיירות הופכת לנהג העיקרי כאשר מדינה בונה מערכת - מנמלי תעופה ועד לכללים עבור המשקיע ורשתות האספקה המקומיות. עבור קובה, זה אומר להיות מסוגל לגדול ללא תמורה לבתי קזינו, להסתמך על מוזיקה, ארכיטקטורה, טבע, ביטחון ושירות. אסטרטגיה מציאותית - אשכולות, כללים צפויים, מיקום עלויות וגישת ESG. לכן, "בדיקת הערב" והרווחים מחו "ל גדלים, וההטבות נשארות אצל התושבים - ללא העלויות והסיכונים של מודל ההימורים.