קזינו קריפטו
הילוך טורנט
בנינג בתי קזינו אחרי שפידל קסטרו עלה לשלטון (קובה)
ניצחון המהפכה בינואר 1959 היה קו פרשת מים לתעשיית ההימורים הקובנית. בתי קזינו, הסמלים של ”המשטר הישן” והשפעה זרה, נסגרו, ומלונות נופש איבדו אולמות משחקים והגיעו לשליטת המדינה. הוואנה מהאיים הקריביים של לאס וגאס הפכה לבירתו של מודל סוציאליסטי חדש - עם גישה שונה לבידור, תיירות והון פרטי.
1) סיבות פוליטיות ואידיאולוגיות לאיסור
אג 'נדה אנטי שחיתות: בתי קזינו היו קשורים עם שוחד, פטרונות של פקידים וכסף ”מלוכלך”.
אופטיקה אנטי-אימפריאליסטית: בום ההימורים נתפס כתלות בביקוש החיצוני (בעיקר האמריקאי).
צדק חברתי: הממשלה החדשה ביקשה להרחיק את עצמה מ ”מותרות הראווה”, בניגוד אליה עם גיוס משאבים לחינוך, בריאות ותשתיות.
טיעון מוסרי ותרבותי: בתי קזינו נקראו ”מרכזי מוסר”, המערערים את משמעת העבודה ואת ערכי המשפחה.
2) ציר זמן ומכניקה של פירוק (1959-תחילת שנות השישים)
ינואר-אביב 1959: סגירה המונית של אולמות הימורים; חלק מהאירועים הם בטלים, חלקם פרופיל מחדש באופן זמני למופע בלי לשחק.
1959-1960: שליטה ממשלתית על בתי מלון ומועדוני לילה, שלילת או שלילת היתרי הימורים.
1960-1961: גל הלאמה של רכוש פרטי גדול ורכוש של חברות זרות; בתי קזינו כמודל עסקי נעלמים.
שנים נוספות: צעדים משפטיים פליליים נגד משחקי ”מחתרת” בלתי חוקיים; מוסדות תרבות (קברט, סצנות) נשמרים בצורה חכמה, אך ללא שולחנות הימורים.
3) מה בדיוק נסגר ואיך הפיצו מחדש את התשתית
בתי קזינו: ריביירה, קאפרי, דאוויל, חבאנה הילטון, חלקים מאולמות המלון נסיונל וכו '.
קברט ומועדונים: שמורים כבמות/מסעדות תחת מדיניות תרבותית חדשה, אבל אין הימור או שולחנות.
מכונות מזל: מפורק, מאגר או נהרס; ייבוא ותחזוקה הופסקו.
אנשים: קופאים, קופאים ומנהלים הולכים לאזורים אחרים, מהגרים או מתאמנים מחדש; חלק מהאמנים ואנשי השירות נשארים בקטע הקונצרטי והגסטרונומי.
4) השלכות כלכליות
צמצום תיירות ”חילופי חוץ”: ירידה חדה בזרם האמריקאי התעצמה בעקבות עימות פוליטי ואברגו (1960).
שינוי מודל התיירות: הימור על טיולים מאורגנים ממדינות ידידותיות, חילופי תרבות וחינוך במקום ”כלכלת הלילה”.
חלוקה מחדש של ההכנסה: משאבים שסובבו בעבר בתעשיות ”המהירות” (בתי קזינו, ברים, תוכניות פרטיות) מופנים לתוכניות מדינה.
תופעות לוואי: אובדן חלק מרווח גבוה, ירידה בתעסוקה בבידור והכנסת אורחים, במיוחד בהוואנה.
5) שינוי חברתי ותרבותי
סוף התמונה של ”הוואנה המהנה”: העיר מפסיקה למכור את ”תרחיש הלילה” ארוחת ערב-הצגה-קזינו; המוסר הציבורי עובר רפורמה לסטנדרטים סוציאליסטיים.
שחזור אידיאולוגי של התרבות: במות וקברטים הופכים לפלטפורמות עם תוכנית ”נכונה” - מוזיקה לאומית, כוריאוגרפיה, תרבות תעמולה.
זיכרון ומיתוס: התקופה הפרה-מהפכנית מתועדת כ ”עולם עבר מפונק”; באותו הזמן, מיתוס נוסטלגי ממשיך בפזורה ובעיתונות הזרה.
6) לחימה במחתרת
קרימינליזציה של משחקים לא חוקיים: פשיטות, החרמות, הצגת משפטים נגד מארגני ”בתי קזינו”.
מניעה: קמפיינים אידיאולוגיים, הגבלות על צורות פנאי ”בורגניות”, שליטה מוגברת בחיי הלילה.
התוצאה: הפורמטים המחתרתיים נותרו ממוקדים, אך לא הפכו לתעשייה המונית בשל סנקציות קשות ורווחיות נמוכה בתנאים החדשים.
7) גורם גיאו ־ פוליטי
לשבור עם ארצות הברית: ההיעלמות של המקור העיקרי של לקוחות ”מהירים” והשקעות.
זז לעבר הגוש הסוציאליסטי: התיירות הופכת מתוכננת וטעונה מבחינה אידיאולוגית; העדיפות היא סולידריות בינלאומית ואג 'נדה תרבותית ”ימנית”.
לוחמת מידע: הדימוי של בתי קזינו סגורים משמש את שני הצדדים - כסמל ל "טיהור" (קובה) וכאות ל "הפקעת" ההון הפרטי (ארה "ב).
8) השפעות ארוכות טווח ומורשת
שינוי המרקם העירוני: מ ”אתר נופש משולב” למרכזי תרבות ממלכתיים, מלונות ללא בתי קזינו, אתרי כנסים.
מיומנויות שהודלפו: מנהלים, קופאים, מומחי קידום עזבו והצטרפו לשווקים אחרים (ארה "ב, הקריביים, אמריקה הלטינית).
סמליות היסטורית: חרם הקזינו היה ”רפורמה בסיסית”, שהפגינה שבירה עם מנהגי פטרונות, קשרי מאפיה ומותרות מופגנות.
9) השוואה של ”לפני” ו ”אחרי”
10) השורה התחתונה
האיסור על בתי קזינו ב-1959 לא היה רק צעד מנהלי, אלא גם מניפסט של מודל חדש של החברה. הוא שבר את חוליית ”קזינו - תיירות - כסף חיצוני”, שעליה נחה הוואנה לאחר המלחמה, והעביר את העיר והמדינה למסילות הכלכלה המתוכננת, התרבות האידיאולוגית והשליטה הריכוזית. מחיר - אובדן חלק רווחי ביותר וחלק מהזהות העירונית; התועלת היא פוליטית ומרחיקה סמלית מהעבר המושחת. לכן איסור הקזינו נותר אירוע מרכזי שקבע את מסלולה של קובה לעשורים הבאים.