היסטוריה של הימורים בקובה לפני המהפכה (קובה)

לפני ניצחון המהפכה הקובנית ב-1959, הייתה הוואנה אחד ממרכזי הבידור העיקריים בחצי הכדור המערבי. בתי קזינו, קברטים, מועדוני ג 'אז ומלונות יוקרה יצרו תמונת ראווה של הבירה, שבה נהרו תיירים מארצות הברית ומאמריקה הלטינית. מגזר ההימורים גדל בצומת של שלושה גורמים: גאוגרפיה (שעה של קיץ מפלורידה), תנאים פוליטיים וכלכליים (מדיניות מועדפת למשקיעים) ומשיכה תרבותית (חיי לילה, מוזיקה, הופעות מפורסמות).

1) צורות מוקדמות ושורשים טרום מהפכניים (סוף XIX - 1930)

שיטות קולוניאליות ורפובליקניות: הגרלות, משחקי קלפים והגרלות התקיימו במועדונים פרטיים ובבתי מלון מאז סוף המאה ה-19.

דחף תיירותי: לאחר הקמת הרפובליקה של קובה (1902) הפך האי ל ”אתר נופש חורף” עבור צפון אמריקה; שולחנות הימורים נפגשו במלונות ובמועדונים פרטיים, למרות שמעמדם החוקי היה לעתים קרובות ”צף”.

אפקט היובש בארצות הברית (1920-1933): האיסור על אלכוהול המריץ את זרימת האמריקאים להוואנה. בתי קזינו, ברים וקברטים הציעו באופן חוקי את מה שלא היה זמין בארה "ב.

2 שנות ה-40: איחוד התיירות ותעשיית השעשועים

תשתיות וסגנון: מלונות במלקון ובוודאדו, מועדונים פרטיים וקברטים מבטאים את המוניטין של הוואנה כ ”פריז של הקריביים”.

מוזיקה ובמה: מקצבים אפרו-קובניים, להקות גדולות ומופעי מחול הופכים לחלק בלתי נפרד מ ”חבילת המשחקים” - ארוחת ערב, מופעים, בתי קזינו.

שינוי פוליטי: תחלופת הממשלות והשפעת הצבא על הפוליטיקה הפכו את כללי המשחק לא תמיד יציבים, אבל הקורס הכללי נשאר חיובי לתיירות ובידור.

3 1950: ”עידן הזהב” של הקזינו

מאז שנות ה-50 המוקדמות, הרשויות הסתמכו על השקעות זרות במלונות ובידור. לפרויקטים גדולים - הקלות במס, רישיונות מואצים ואישורים ל ”חבילה”, שם שימש הקזינו כ ”עוגן” במהלך בניית המלון.

עד אמצע העשור, מודל נופש משולב מקבל צורה: מלון + קזינו + מסעדת אוכל משובחת + קברט/מופע. זה מושך הון פרטי ומחזק את ”סדר היום של הקריביים וגאס”.

צירי דרך ומקבצים (סוף שנות החמישים)

מלון נסיונל דה קובה הוא סמל למותרות, מקום של גרמנים מובחרים ומפגשים אגדיים, עם אולם הימורים בתקופות שונות.

טרופיקנה (Tropicana) הוא קברט אווירי פתוח מפורסם בעולם; פורמט משחק (שולחנות/רולטה, בשנים שונות) עבד ליד סצנת המופע.

ריביירה (1957: Riviera) הוא מלון קזינו מודרני על קו החוף של הוואנה, הנחשב לטכנולוגי ומפואר.

קאפרי (1957), דאוויל (1957), חבאנה הילטון (1958) - מתחמים חדשים עם בתי קזינו ותוכניות הצגה המכוונות לזרימת תיירים מארצות הברית.

למה הוואנה הקדימה את החלופות

1. קרבה לארצות הברית ולוגיסטיקה נוחה;

2. תנאים גמישים למלון ולעסקי הימורים;

3. סצנה תרבותית רבת עוצמה (ג 'אז, מוזיקה אפרו-קובנית, ריקודים), שחיזקה את ”תוכנית הערב”;

4. מוניטין כמקום בטוח ו ”בבעלות” לציבור האמריקאי עד סוף שנות החמישים.

4) מסגרת משפטית ופרקטיקה מנהלית

רישיונות קזינו במלונות: היתרים היו קשורים לעתים קרובות להשקעה ומספר חדרים כדי לעורר בנייה.

מיסים ועמלות: תשלום קבוע וריבית היו בתוקף משולחנות ומכונות; חלק מההכנסה הופנה לתקציב ולצרכים העירוניים.

שליטה ו ”תחומים אפורים”: עם פיקוח פורמלי בתעשייה, נותרה התלות בחסותם של פקידים בכירים, מה שיצר סביבה חיובית ל ”הסכמים”.

5) פשע מאורגן ושחיתות: גורם סיכון

עד אמצע שנות ה-50 גברה השפעתן של רשתות פליליות אמריקאיות סביב מתקנים גדולים: הן הביאו עימן מנהגי ניהול קזינו, הון וכוח אדם, אך במקביל - מזימות שחיתות, שוחד, פעולות לא חוקיות (תוכנות משחקים, שטרות מנופחים, ”קופות שחורות”). נוכחות הפשע תרמה לצמיחה המהירה של התעשייה, תוך ערעור הלגיטימיות שלה ויצירת מתח חברתי.

6) כלכלה ותעסוקה

מקומות עבודה: מלונות קזינו גדולים יצרו אלפי מקומות עבודה - מקופאים וקופאים ועד אמנים, טבחים וצוותי טכנולוגיה.

מכפיל: דרישה לתוצרת חקלאית, אלכוהול, תחבורה, תפירה וקישוט למופע.

תזרים דולרי: תיירות והכנסות ממשחקים תדלקו רווחי חו "ל, ואיפשרו מימון של יבוא ותשתיות עירוניות.

אפקט לא אחיד: יתרונות מרוכזים בהוואנה; האזורים הכפריים הרגישו חלשים יותר, מה שהגביר את הניגוד החברתי.

7) תרבות, חיים וצלם של הוואנה

חיי הלילה כמותג: חבורה של ”ארוחת ערב - מופע - קזינו” הפכה לסימן ההיכר של הבירה.

כוכבים ועיתונות: מפורסמים מארה "ב ומאמריקה הלטינית הדליקו את עניין העיתונות; תמונות ודיווחים חיזקו את המיתוס של ”הוואנה המהנה”.

ויכוח חברתי: פעילים דתיים ואזרחיים מתחו ביקורת על ההימורים בשל שחיתות ועלויות מוסריות, והציבו מותרות של ”חבישת חלון” כנגד סוגיות אמיתיות של עוני ואי-שוויון.

8) אילו משחקים הוצעו

שולחנות: רולטה, בקרה, עשרים ואחת (אפשרויות בלאק ג 'ק), עצמות.

פוקר: גם טורניר וגם פורמטים במזומן, לעתים קרובות באולמות נפרדים.

מכונות מזל: מודלים אלקטרומכניים ומוקדמים; בשנות החמישים הם התפשטו במהירות רבה במיוחד.

הימורים והימורים: על ריצות כלבים/קרבות תרנגולים ואירועי ספורט - תלוי באתר ובתקופה.

9) עלויות חברתיות וניגודי אינטרסים

מנהגים מושחתים ערערו את האמון במדינה ובחוקים.

התמכרות להימורים ופשע מקומי הפכו למושא לעיתונות ולביקורת פוליטית.

חלוקת הכנסה לא שוויונית חיזקה את הרגשות הקיצוניים ואת הדרישה ל ”טיהור מוסרי” של הכלכלה.

10) סוף עידן: 1958-1959

עם התגברות התנועה המהפכנית, זרם התיירים מצטמצם, הסיכון למשקיעים הולך וגדל. ב-1959 עמדה ההנהגה החדשה בראש ארגון ”החמות של הסף” כסמלים של עבר מושחת: בתי קזינו נסגרים, מתקנים רבים הולאמו או אורגנו מחדש, חלק מהצוות והמשקיעים עוזבים את המדינה. תעשיית ההימורים הקובנית בצורתה הקודמת חדלה להתקיים כמעט בו זמנית.

11) מורשת של תעשייה טרום מהפכנית

טביעת רגל אדריכלית ותרבותית: מלונות, אולמות קונצרטים, אגדות על ”הוואנה הלילה”.

שיעורים להיסטוריונים ולכלכלנים: כיצד שילוב של תמריצי מס, ”שכר דירה פוליטי” ודרישה חיצונית יוצרים תעשיות ”מהירות” - וכיצד הן מתמוטטות תחת שינוי משטר.

השפעה בינלאומית: שיטות ניהול, כוח אדם והון היגרו חלקית לשוקי בידור אחרים באזור ובארצות הברית, מה שהאיץ את התפתחותם בשנות ה-60.

ההיסטוריה של ההימורים בקובה לפני המהפכה היא דוגמה לעלייה המהירה של התעשייה בצומת של תיירות, פוליטיקה ותרבות. הוואנה הפכה ל ”בירת הקריביים” של הבידור בשל קרבתה לארצות הברית, תנאים גמישים למשקיעים וסצנת מופע ייחודית. אך התלות בפטרונות פוליטית, בשחיתות ובדרישה חיצונית הפכה את המודל לשברירי: ב ־ 1959 הוא פורק תוך מספר חודשים כמעט, והותיר אחריו סימן מבריק ושנוי במחלוקת על ההיסטוריה של הקריביים.