קסם ומיתוסים - האיטי

1) הקדמה: ניגון כמו ”טקס קטן של תקווה” ‏

בחיים בהאיטי, ההתרגשות מופיעה לרוב בצורת מיקרו-הימורים, בעיקר בהגרלת בורלט. זה לא כל כך ”רומן קזינו” כמו טקס תרבותי יומיומי: לבחור מספר, לבדוק אותו עם שינה, לשים ”לאט לאט” במוכר מוכר ולחזור לעסקים. בתודעה ההמונית, סגנון משחק זה נתפס כתקווה רגילה, ולא כאסטרטגיית העשרה.

2) טצ 'אלה: חלומות = מספרים

המוטיב המרכזי בתרבות ההמונים הוא לחלום כרמז למספרים. טצ 'אלה (ספר התכתבות) הם ”מילונים” של דמויות: מה שהם ראו בחלום מתפרש כרמז למספרים ספציפיים.

עבור חלק, טצ 'אלה הוא כמעט משחק של זיכרון ופולקלור ("מה המשמעות של דימוי כזה? »).

עבור אחרים, ”לחישת הגורל”: אם חלום ”אינו מרפה”, יש ”לבדוק” אותו בהתערבות בבורלט.

שכבה שלמה של מנהגים המוניים חיה סביב טצ "אלה: מרשימות על פיסות נייר ועד לפתקי טלפון ושיחות שבהן הם דנים במספרים" של היום ".

3) סינקרטיזם של אמונות: מזל, אותות, הגנה

• אותות (פגישות, חפצים נופלים, ביטויים אקראיים), טקסים ”למזל טוב” (קמעות קטנים, בגדים מיוחדים ב ”יום החשוב”), כבוד ל ”סימנים” - הרבה מתפרשים כ ”מסר”, אך ללא קנאות.
• תערובת זו שומרת על אמונה רכה: ”מזל יכול להיות מוזמן, אבל זה לא ניתן לציווי”.

4) משלי ועלילות יומיומיות

בלשון הדיבור, ריגוש מתואר לעתים קרובות באמצעות שנינות וזהירות. במהלך הביטוי על ”כסף קל”, ”מספרים רצים”, ”אל תאכלו את מה שלא בישלתם” - כלומר, זכייה אינה נחשבת לרווח, אלא ”יש לרסן”. ‏ "משלי מתנהג כבלם חברתי ומקצב התנהגות: "קצת - אבל אל תשכח את הבית"

5) מוסיקה, קומדיה, תרבות חזותית רחוב

במחשב, ררה והומור רחוב, בדיחות על ”החלום של אתמול”, ”שכן עם יתד נצחי”, ”מספר שעזב” לעתים קרובות פלאש.

ציור רחוב והכרזות בבורלט קיוסקים משתמשים בסמלים חזותיים של מספרים - מחיות לחפצים.

במערכונים ובסרטונים קצרים, העלילות של ”מזל” ו ”התעדכנות בכישלון” פופולריות, כאשר המוסר כמעט תמיד זהה: אל תרחיק לכת.

6) חגים ו ”ימים מיוחדים” ‏

לפני תאריכים גדולים - חגים דתיים, בחינות גמר של אירועי ספורט, ימי שנה - המיתולוגיה של ”מספרים מיוחדים” גדלה. אנשים חולקים ברצון ”עצות”: צבע הבגדים, מקום האסיפות, הכרזה ש ”נפלה לנגד עינינו”. "הפונקציה החברתית פשוטה: שיחה קולקטיבית על תקווה המאחדת שכנים.

7) מיתוסים מתמשכים וכיצד הם פועלים

מיתוס 1. ”שינה היא אות להמר”

שינה הופכת לאירוע אישי לשחק "מסודר. "מבחינה פסיכולוגית, זה מוריד את המחסום: נראה לאדם שהוא לא "מסתכן באקראי" אלא "בודק את השלט"

מיתוס 2. 'יש מספרים שמחים/טקסים &fost

תאריכים אהובים, קמעות, ”חולצת מזל” נותנים תחושה של שליטה. למעשה, זוהי אשליה של אקראיות, אבל תרבותית - דרך למתן חרדה.

מיתוס 3. ”קיוסק בבית - אמין יותר”

אמון במוכר/נקודה - ההון החברתי של הרבעון. זה לא משנה את המתמטיקה, אלא מפחית סיכונים חברתיים (מריבות, אי-הבנות בתשלומים) ומחזק את התחושה של ”משחק הוגן”.

מיתוס 4. ”ניצחון גדול יפתור הכל”

הסיפור ”המזל הגדול” פופולרי בשירים ובאנקדוטות. במציאות, הזכיות הן לרוב קטנות ואפיזודיות; מיתוס חשוב יותר כסיפור על הזדמנות מאשר כתוכנית כלכלית.

8) מדוע מיתוסים אלה עקשנים

כלכלה של סכומים קטנים: נוח ”לבנות” את התעריף בתקציב צנוע.

קיוסק הוא נקודת קשר קהילתית.

סף השתתפות נמוך: אין צורך ללכת רחוק, להסביר את החוקים, ”להחליף בגדים”.

ירושה של מנהגים: משפחה/שכנים מעבירים את ”השפה” בתור פולקלור.

9) גבולות של סובלנות המונית

החברה סובלנית לשיעורים נמוכים, אך באופן חד למדי - למשחק ”עד כדי פגיעה בבית”: חובות, ”דוגון”, החמצת תשלומי בית ־ הספר. בשירים ובמערכונים, ה ”אנטי-גיבור” אינו זה ששם, אלא זה שלא יודע איך להפסיק.

10) מסגרת אחראית לשינויים ומפעילים

דברו את שפת התרבות, אבל שמרו על הפקטולוגיה: שינה היא שינה, הסיכויים להישאר אקראיים.

הצג גבולות: ”כמה אתה יכול להפסיד ללא כאב עבור התקציב?” . מחשבון פשוט גבול עוזר.

תמכו בפורמטי הגנה ”קטנים”: תזכורות בנקודת המכירה, תזכורות ”לפני החגים”, מגעים עם שירותי תמיכה מקומיים.

הפרדה בין בידור להכנסה: דגש על כך שמשחק אינו דרך להרוויח כסף, אלא בידור בתשלום עם סיכון.

בתרבות ההאיטית, ההתרגשות היא שפת החלומות והמספרים, טקסים קטנים ודיבורים שכונתיים. מיתוסים על ”סימנים” ו ”מספרי מזל” מבצעים תפקיד חברתי: הם עוזרים לנהל חרדה ולשמור על תקווה. אבל המתמטיקה נשארת מתמטיקה - לא ניתן לאלף אקראיות. העמדה הבוגרת של התרבות והשוק: לכבד טקסים, לא לעשות רומנטיזציה ל ”ניצחון הגדול”, להזכיר את הגבולות ולהפוך את המשחק לשקוף ובטוח עבור המשפחה.