מורשת קולוניאלית - האיטי

תפקיד המורשת הקולוניאלית

1) מקורות אירופאים: הגרלות, משחקי סלון, אופנת ”בהצלחה”

סן דומינגו הקולוניאלית (מושבה צרפתית בהאיטי המודרנית) ירשה צורות אירופאיות של התרגשות - לוטו, משחקי קלפים, אבות טיפוס מוקדמים של ”בתי משחקים” במועדונים ובבתי מלון. עבור המתיישבים האירופאים והאליטה הקולוניאלית, היא הייתה חלק מתרבות הסלון ומזימות צדקה; לערי נמל - אלמנט של בידור "עם ההגעה. "לכן חבורה הייתה שקועה בתודעה הציבורית: משחק פורט ־ מלון ־ ערב.

2) מוסר וחוק: אופטיקה כפולה ”מותרת - מורשית” ‏

נורמות קולוניאליות שילבו מוסר כנסייתי (גינוי של מידות רעות, תקנות של ”בטלות”) עם הפרגמטיקה של כוח (הגרלות ככלי מימון ודמי עיר). כתוצאה מכך, התפתחה אמביוולנטיות, שירשה החברה הפוסט-קולוניאלית: משחק ”מוגזם” נהרס, אך עצרת מאורגנת למען הכנסה/עסק סובלנית יותר. דואליות זו עדיין משתקפת בתפיסת הלוטו כ ”נורמלי” ו ”גדול” התרגשות קזינו כמשהו נפרד, אליטיסטי או ”זר”.

3) תרבות נמל וסוג המשחק העירוני

• אורחים זמניים שעבורם משחקי ערב במסבאות/מלונות מתאימים;
• קהל עירוני מגוון, שבו ”גבוה” ו ”נמוך” פנאי דו-קיום.
• כתוצאה מכך, כיום עיקרה של הצעת הקזינו הוא ההון/מלונות, בעוד ההתרגשות ”המונית” חיה ברחוב הקמעונאי.

4) היררכיה חברתית: תבנית עילית ו ”עממית”

• משחקי אליטה/תיירות - במלונות ומועדונים (טקסים, קוד לבוש, שירות);
• מהיר, זול, יומיומי (הגרלות מספריות, הימורים ”בבית”), קיבל מאוחר יותר את הטופס בורלט.
• סטריטיזציה זו מסבירה מדוע בתי קזינו ”גדולים” מרוכזים במטרופולין אחד, ולוטו/בורלט כמעט בכל מקום.

5) סינקרטיזם של אמונות: "שינה" מספר "כקוד תרבותי

המפה הדתית הקולוניאלית (קתוליות, פרוטסטנטיות) השתלבה עם מנהגים אפרו-קריביים, ויצרה השקפה סינקרטית על הגורל והמזל. לפיכך - טצ "אלה (מערכת להתאמת חלומות ומספרים) והרגל" לקרוא סימנים "בחיי היומיום. מכניקת הלוטו האירופית ”חצתה” את השפה הסמלית המקומית - כך הפך המשחק לטקס של תקווה, ולא רק מתמטיקה של הסתברות.

6) תשתית קולוניאלית * כתובות פוסט-קולוניאליות

היכן שהיו כבישים, צריפים, סוללות, מלונות, היו גם בידור מאורגן. בתי מלון ובתי קזינו מודרניים בעיר הבירה ממשיכים הגיון זה: ה ”משחק” קשור לכתובת המלון, השירות, הביטחון, הגישה לציבור זר. זוהי האינרציה ההיסטורית של צורת הפנאי העירונית, הנובעת מהתבנית הקולוניאלית של החלל.

7) הכלכלה של כסף ”קטן”: הרגל של משיכה מהירה

המסורת האירופית של ריצות תכופות ו ”כרטיס זול” נתקלו במציאות האי של הכנסות נמוכות ואי ודאות גבוהה. בצומת זה, המיקרו-פורמט תוקן: לשים קטן, לשחק לעתים קרובות, לחכות למספר ”שלך”. לכן היו אלה הגרלות (ולא הקזינו ”הגדול”) שהפכו לצורה מסיבית של התרגשות.

8) עקבות משפטיים: ”קזינו - במלון”, ”לוטו - בקמעונאות”

החוקים וחוקי העזר הפוסט-קולוניאליים קבעו שוב ושוב את הקשר בין קזינו למלון (כסביבה ”מבוקרת”) ואת הסובלנות של קמעונאות מספרית (כמוצר המוני ”מנוהל”). בזיכרון התרבותי של החברה, המשחק ”הרשמי” נשמר - היכן שיש מלון/רשויות/משרד כרטיסים, ”עממי” - ברחוב, אבל הם מנסים ”ללבן” אותו באמצעות הנהלת חשבונות ורישיונות.

9) מדוע אונליין נתפס כ ”שכבה זרה” ‏

משחקים באינטרנט מגיעים ללא היסטוריה מקומית וללא הגנה מקומית. עבור ההרגל התרבותי שהתפתח במסגרת הקולוניאלית-פוסט-קולוניאלית של הנקודה הפיזית (קופה, קיוסק, מלון), היעדרו של מוסד ”גלוי” בקרבת מקום יוצר חייזרים מקוונים: אין כתובת, אין קופה ”משלו”, אין פולחן. לכן - ספקנות ונכונות לשחק הימור ”קטן” בקמעונאות מוכרת, ולא בחוף ללא פנים.

10) תוצאות וצפו קדימה

• מרחבית (נמל/הון/מלונות נגד הרחוב והרבעון), תרבותית (סינקרטיזם של אמונה ו ”שפת המספרים”), חברתית (סלון עילית נגד לוטו של אנשים), חוקית (קזינו - במקום מבוקר; משחק המוני - דרך קמעונאות וחשבונאות).

הבנת השורשים עוזרת להסביר את התמונה של היום: החלק המטרופוליני הקטן של הקזינו והפופולריות העצומה של בורלט. וכל רפורמה - החל בדיגיטציה של הקמעונאות וכלה ברגולציה עתידית של האינטרנט - מוצלחת כאשר ”ציור” היסטורי זה נלקח בחשבון: הטקסים של חיי היומיום, הצורך בקופה ואמון ”גלויים”, כמו גם הגבולות החברתיים בין המשחק ”הגדול” ל ”קטן”.