קזינו קריפטו
הילוך טורנט
היסטוריה של הימורים במקסיקו
למה למקסיקו יש מסלול מיוחד?
ההיסטוריה של ההימורים במקסיקו היא מטוטלת מתמשכת בין תרבות ושליטה: החל בטקסים משותפים וכלה בכיף של העולם החדש וכלה באג 'נדות נוקשות נגד שחיתות וכלה במשימה החברתית של הגרלות המדינה. גיאוגרפיה וקרבה לארצות הברית הפכו את המדינה ל ”צומת דרכים” של בידור, תיירות ואיסורים.
תקופה קדם-קולוניאלית:
- פאטולי נמנה עם עמי מרכז מקסיקו (כולל האצטקים) - משחק לוח למזל ואסטרטגיה; הימורים נעשו על גרגרי תירס, בדים, תכשיטים.
- פוק-טה-פוק (Mesoamerican ball game) - למרות שהוא בעיקר ספורט ופולחן, ניתן לטעון שהתוצאה היא התחייבות סמלית או חומרית.
- במנהגים כאלה, ”הימורים” היו נעוצים בסדר הדתי-חברתי ולא במסחור.
קולוניזציה ספרדית (מאות XVI-XVIII): צורות אירופאיות והגרלות הראשונות
ספרדים מביאים משחקי קלפים, משחקי קוביות והגרלות חילוניות כדרך לחדש את האוצר.
בסוף המאה ה ־ 18 הופיע בספרד החדשה קודמו של הלוטו הלאומי, Real Lotería. דמי הלוטו הופנו לצדקה, לבתי חולים ולצרכים ציבוריים - מסורת ששרדה מאות שנים.
נוצרת ”מוסר כפול”: משחקים פופולריים בחיי היומיום ובסלונים, אך מגונים מדי פעם על ־ ידי הרשויות הרוחניות והחילוניות.
המאה ה-19: מסלונים לשינוי פוליטי
בתי הימורים במלונות ובמועדונים גדלים בערים, במיוחד בבתי מסחר ובנמלים.
הפיכות פוליטיות ורפורמות ליברליות משנות את גישתה של המדינה: מסובלנות לאיסורים מקומיים ולהיפך.
לקראת סוף המאה, קרבות תרנגולים (פלאונזם: ”palenque”) ומסלולי מירוצים, לעיתים קרובות עם מתוקים מקומיים, צברו פופולריות.
פורפיריאטו ו ”גבול לאס וגאס” (con. XIX-1930s)
תחת פיקודו של פורפיריו דיאז, מודרניזציה והון זר מביאים מתחמי נופש עם בתי קזינו.
בשנות ה-20: על רקע היובש בארצות הברית, ערי הגבול - טיחואנה, סיודד חוארז - חוות בום של חיי לילה. הפרויקט המפורסם ביותר הוא אגואה קליאנטה (טיחואנה, 1928): קזינו, מסלול מירוצים, ספא, גולף ומופע לציבור האמריקאי.
העידן הזה קצר: הקונפליקטים החברתיים והביקורת המוסרית מתעצמים, והממשלה המרכזית נערכת לצעדים אסורים.
הסריקה הגדולה (1935-1938): קורס לאיסור
באמצע שנות ה-30, הממשל הפדרלי סגר בתי קזינו ברחבי המדינה, בצטטו שחיתות, הלבנת הון ומוסר ציבורי. קומפלקס כמו אגואה קליאנטה מאבד רישיונות הימורים; חלק מהתשתית מועבר לצרכים חינוכיים ותרבותיים.
לוטו וצורות מסורתיות של ספורט/בידור (מלחמות שוורים, קרבות תרנגולים) נותרו, אך מגזר הקזינו המסחרי למעשה נעלם.
ארכיטקטורה שלאחר המלחמה: החוק על משחקים והחברה של הגרלות
שנות ה-40-50: הממשל הפדרלי מקרין את חוק המסגרת של ליי פדרל דה חואגוס (Ley Federal de Juegos y Sorteos), מתוך הכרה בכך שמשחקים מסוימים יכולים להתקיים תחת רישיון ובאינטרס הציבורי.
פריחת Lotería Nacional, שתוצאותיה הופכות לקבוע תרבותי; מאוחר יותר יהיה מפעיל נפרד של בריכות ספורט - Pronósticos para la Asistencia Pública (בשנות ה-70 של המאה ה-20). ההכנסות הולכות לתוכניות חברתיות ושירותי בריאות.
בערים גדולות פועלים מסלולי מירוצים ומסלולי כלבים (בהצלחה משתנה).
סוף המאה ה ־ XXI - תחילת המאה ה ־ XXI: דיגיטליזציה זהירה וחזרה של אולמות
שנות ה-90-2000: יכולת פדרלית למדיניות הימורים מוקצה למשרד הפנים (SEGOB). הפורמטים המותרים מפורטים: ”מרכזים של הימורים מרחוק” (הימורים על מרוצי סוסים/כלבים וספורט), אולמות של מספרי ציור (אנלוגיים של הגרלות בינגו/אלקטרוניות), סוכות וכו '.
באזור הגבול ואזורי התיירות מופיעים אולמות מודרניים עם פארק אלקטרוני ודלפקי הימורים עם רישוי ודיווח קפדני.
זה זמן רב שהאינטרנט מתפתח באיפוק: הרשויות מתמקדות בשליטה לא ־ מקוונת, במאבק ב ”תרמיות” ללא רישיון ובעדכון התקנות המשניות.
2010-2020: איחוד לוטו ו ”הרגלים דיגיטליים”
הלוטו הלאומי ו ”פרונוסטיקוס” עוברים שלבים של מודרניזציה ושינוי ארגוני; ההתמקדות בערוצי מכירות אלקטרוניים, שיווק משחקים אחראי ושקיפות העברות למטרות חברתיות הולכת וגוברת.
בשוק השירותים הפרטיים, מגמות מפתח הן הימורים בספורט, משיכות אלקטרוניות, התרחבות KYC/AML ונטישה של מפעילים אפורים.
פיתוח הנייד משנה את מודל הצריכה: ההימורים וההשתתפות במשיכות עוברים לסמארטפון, אך הגיאולוקיישן, מחסום הגיל והגבולות הופכים לשכבה מחייבת של UX.
תכנת תרבות: ”Lotería Mexicana”, palenque, מלחמת שוורים
Lotería Mexicana הוא משחק קלפים בסגנון פאב עם איקונוגרפיה (La Sirena, El Catrín וכו '). היא לא זהה ללוטו של המדינה, אבל תומכת בתדמית של ”לוטו” ככיף לאומי.
קרבות תרנגולים נפוצים היסטורית באזורים הצפון והכפריים; מעמד תלוי בתקנות מקומיות והגבלות פדרליות.
מלחמות שוורים במאות ה-20-21, נושא הדיון האתי והחלטות בית המשפט לזכויות בעלי חיים; הקשר שלה ל ”התרגשות” הוא בעבר תרבותי והיסטורי.
מוסדות ושליטה: מי ”מחזיק בשלט רחוק”
SEGOB הוא הרגולטור הראשי הנותן היתרים לסוגים מסוימים של משחקים ומוניטור בהתאם לתנאים.
לוטריה נסיונל (Lotería Nacional) היא הגרלה ארצית עם משימה חברתית; סמל היסטורי של ”תיקו הוגן”.
רשויות המס והפיננסים מחזקות את הפיקוח של KYC/AML, נלחמות באולמות לא חוקיים ובפלטפורמות מקוונות ומגינות על הצרכן.
נוף מודרני (הכללה)
מגזר לא מקוון חוקי: מסגרת מורשית/אולמות הימורים, מתלים, מתחמי בידור תחת שליטה קפדנית.
גוסלוטרי עדיין מהווה ”מופע ראווה” של ריגושים משפטיים, ומכוון כספים לשירותי בריאות/חברה.
ההשתתפות באינטרנט הולכת וגדלה בהדרגה, אך מתקיימת יחד עם גישה קשה לאתרים ללא רישיון וציוד אפור.
מדיניות חברתית היא בעדיפות עליונה: משחק אחראי, הגבלת פרומו אגרסיבי, בקרת גיל, הימורים בעייתיים.
ציר זמן ”במסך אחד”
עד המאה ה-16: משחקי פולחן (פאטולי, פוק-טה-פוק).
המאה ה ־ 16: הגרלות קולוניאליות (Real Lotería).
XIX-1920s מאוחרות: סלונים, היפודרומים, בום של בתי קזינו בגבול (אגואה קליינטה).
1935-1938: סגירת קזינו פדרלית.
40-1950: Gaming and Swepstakes Act; חיזוק הבשורה.
70: ”Pronósticos” הם בריכות ספורט לטיפול חברתי.
שנות ה-90-2000: חידוש רגולטורי, רישוי אולמות והגרלות.
2010-2020: איחוד לוטו, ערוצים דיגיטליים, KYC/AML קשה.
מה חשוב להבין כיום (עבור הקורא)
1. פשרה היסטורית. מקסיקו שומרת צורות תרבותיות של התרגשות, אבל בכל מקום דורשים רישיונות ודיווח.
2. משימה חברתית של לוטו. מתיחות הן לא רק בידור, אלא גם כלי של תוכניות ציבוריות.
3. בטיחות קודמת לכל. כדאי לשחק רק באתרים מותרים, עם בדיקת גיל/אישיות וכללים גלויים של משחק אחראי.
מטקסי שולחן קדם-קולוניאליים לאולמות אלקטרוניים מודרניים, ההיסטוריה המקסיקנית של ההימורים מזכירה שלגיטימיות נשענת על שלושה עמודים: תרבות, יתרונות חברתיים ושליטה. האיזון שלהם הוא שקובע אילו פורמטים מתפתחים, מי נעלם, ואיך המדינה מגינה על מסורת הבידור הייחודית שלה.