היסטורית, שיטות ההימורים של טרינידד וטובגו התפתחו בהתאם להגרלות קולוניאליות, שלוחות ובריכות, ובתקופה הפוסט-קולוניאלית קיבלו צורה במודל של מועדון: מועדוני חברים פרטיים קומפקטיים וחדרי חריצים במקום בתי קזינו נופש ”גדולים”.
הרקע התרבותי נקבע על ידי קרנבל, מוסיקת קליפסו/סוקה, צליל סטילפן, כמו גם חיי הלילה העשירים של נמל ספרד; בטובגו, פנאי המשחקים ארוג לאווירת נופש רגועה.
הרגלי לוטו והימורים על ספורט פופולרי (קריקט, פוטבול) הפכו לחלק מהפנאי היומיומי, בעוד ”המשחק הגבוה” נשאר בגדר נישה.
הנושאים של האולמות והפרומואים מבוססים על מוטיבים של קרנבל, תלבושות ותהלוכות רחוב, ויוצרים סגנון מקומי מוכר.
עם הזמן, הגישות הציבוריות עברו למודל של פנאי מוסדר ואחראי: בקרת גישה, ציות בסיסי ופרסום נמוך, שבו משחק הוא תוספת למוזיקה, גסטרונומיה ותרבות הפסטיבל של הארכיפלג.