תמונת קזינו בתרבות הברזילאית

מבוא: מדוע ”קזינו” הוא יותר ממקום לשחק בו

בברזיל, המילה קסינו כבר מזמן מעבר לשולחנות הימורים. זהו הקוד לזיכרון תרבותי: אורות קופקבנה, נוצות וטוקסידו, תזמורות ומארחי רדיו, לילות חמים והבטחה ל ”מספר שמח”. ‏ "גם כאשר נסגרו בתי קזינו יבשתיים ב ־ 1946, התדמית שלהם נותרה - במוזיקה, בקולנוע, בטלוויזיה, באופנה ובאגדות עירוניות.

1) ליל הזהב של ריו: במה, צליל, תחפושת

• סצנה. תזמורות רדיו נסיונל, מחזות פופ, אמנים זרים ועלייתם של כוכבים מקומיים (באופן איקונולוגי - דרכה של כרמן מירנדה מאולם הקזינו לתהילה בינלאומית).
• סגנון. שמלות סאטן, טוקסידו לבן, דקו אמנות פנים ו "גלוס" של פוסטרים הם הדנ "א החזותי מאוד כי פוסטרים פסטיבל עדיין להעתיק.
• טקס. "Casino Night' שילב משחק, ארוחת ערב, ריקוד ומופע, דוגמנית פנאי שירשה מאוחר יותר פורמטים טלוויזיוניים ומועדוני לילה.

2) ליבת המיתוס: מוזיקה וקולנוע

• "מספר הגורל. הגיבור מסתמך לא רק על המספר, אלא גם על ההזדמנות לצאת מהרובע שלו.
• "דיווה במה. "זמר שהקריירה שלו מאירה באולם הקזינו - טרופ שמתייחס לסיפורים של ריו מלפני המלחמה.
• עריכה מוזיקלית. Orchestra = ריקוד = הבזק של זכיות - שפת עריכה שבה קליפים ופרסומות עדיין משתמשים.

3) שפה ומטאפורות: כיצד בתי קזינו נכנסו לדיבור יומיומי

pt-BR שיח מאחסן עקבות של סצנת ההימורים דרך אוצר מילים של מזל/סיכון (בערך גרנדה, dar, dar, jogo alto, bater banca). כדורגל ופרשני קרנבל לווים בקלות את שפת ההימורים כדי לתאר את הדרמה של הרגע - ומכאן התחושה ש ”קזינו” אינו מקום, אלא דרך לדבר על סיכון, התרגשות וניצחון.

4) טלוויזיה כיורש: ”קסינו דו צ 'קרינה”

לאחר האיסור על אולמות יבשתיים, חזר ה ”קזינו” כמטאפורה בתרבות הפופ. הדוגמה המפורסמת ביותר היא המופע ”Cassino do Chacrinha”: אין רולטה, אלא אותה רוח של שחזור ראוותני, ערבוב ז 'אנרים, רעש, ניצוצות ועבודת מגע עם הציבור. הטלוויזיה ”קזינו” הבהירה את הרעיון: קסינו הוא תבנית של חגיגה ומחזה, לא בהכרח הימורים.

5) סמבה, קרנבל ו ”לשחק” כתרחיש חווייתי

סמבה ברזילאית תמיד יכלה לדבר על סיכון ומזל דרך סיפורים יומיומיים. בקרנבל, זה ההימור של הרבעון על הנושא של השנה: כל האזור ”מעלה את הבנק” לכמה דקות ב ”סמבודרום”. לכן, הקודים החזותיים של בתי קזינו (אסימונים, קלפים, מספרים ”ברי מזל”, מנורות אם הפנינה) מסתדרים בקלות עם פואטיקה של קרנבל - שני העולמות עוסקים בסיכויים מרהיבים וקתרזיס קולקטיבי.

6) אגדה אורבנית: Jogo do bicho and street mythology

לפני ואחרי "עידן הקזינו" בפולקלור העירוני חיו ג "וגו דו ביצ" ו - "הגרלת בעלי חיים", סמל סיכון רחוב "הסמוך. היא הדליקה את שפת המספרים והאמונות התפלות (קמעות, תאריכים מאושרים), שיוצאו אז לשירים, בדיחות ותוכניות טלוויזיה. אז ההתרגשות הפכה לחלק מהמיתולוגיה העירונית, אפילו בלי אולמות חוקיים.

7) אחרי 1946: נוסטלגיה ושיקום זיכרון

האיסור ”עבר” התרגשות מאולמות אמיתיים לתרבות הזיכרונות. מה קרה?

זיכרון אדריכלי. בניינים היסטוריים - מאורקה ועד ארמונות הרים - הפכו לנוף לקולנוע ולטלוויזיה, למוזיאונים ולאולמות קונצרטים.

גלוס נוסטלגי. המותגים והפסטיבלים מצטטים באופן קבוע את האסתטיקה של שנות ה-30 וה-40: זהב, מראות, ניאון, תחפושות אלגנטיות.

סדרות ורומנים. תמונת הקזינו עוזרת לספר על מעמדות, תפקידי מגדר, הגירה ו ”החלום הברזילאי האמריקאי”.

8) הדמיות מודרניות: מפרסום ועד הזרמה

• מסעות פרסום (צילום מעוצב לאומנות דקו ו ”ריו נייט”), סרטוני מוזיקה (מיקס של סמבה, פאנק קאריוקה ו ”קולנוע-קזינו” של אור), תוכניות טלוויזיה וזרמים שבהם ההתרגשות מוחלפת בתחרות, וגלוס מוחלף בנרטיב של ”מזל” ו ”פריצת דרך”.
• זוהי נחלה בטוחה ויצירתית: תיאטרון הסיכון - ללא שולחן אמיתי.

9) שכבה אתית: כיצד להראות התרגשות באחריות

מאחר שלהיסטוריה יש רגע טראומטי של איסור ודיונים מודרניים על קבוצות פגיעות, התעשיות התרבותיות למדו להראות את דמותו של הקזינו באחריות: להדגיש את הסצנה, המוזיקה והסגנון, ולא להפוך את ההתמכרות לרומנטית; לדבר על מזל כמטאפורה ליצירתיות, עבודה ובחירה במקום ”הצלה מהירה”.

10) למה מיתוס לא מת

1. מוסיקליות. התרבות הברזילאית היא ”קצבית” - תדמית הקזינו נעוצה באופן טבעי במוזיקה ובריקוד.

2. חזותיות. העיר אוהבת ”קולנוע” - אורות, מראות, שמלות, מחוות גדולות.

3. סיפור מקרי. מדינה שבה הם אוהבים כדורגל וקרנבל מבין באופן אינטואיטיבי את הדרמה של הימורים וניצחון.

כל עוד העמודים האלה בחיים, קאסינו נשאר מטאפורה חזקה וחומר לסיפורים חדשים.

מסקנה

”קזינו” בברזיל הוא לא רק פרק מהכרוניקה שלפני המלחמה. זוהי שפת הרגשות והדימויים שדרכם המדינה מדברת על עצמה: על אומץ, חגיגה, מוסיקה ותקווה למספר שלך. "האיסור של 1946 הפך אולמות אמיתיים לסמל תרבותי, ומאז ברזיל מנגנת את ה "קזינו" הזה של האמנות בחן מעורר קנאה: על המסך, על הבמה, בטור קרנבל ובדיחה לשיחה, שבה המזל תמיד נמצא איפשהו בקרבת מקום, מאחורי הקצב הבא.