קזינו קריפטו
הילוך טורנט
בתי קזינו בברזיל עד 1946 (עידן הזהב של ריו דה ז 'ניירו)
1) כניסה: בירת הלילה והצגת המודרניזציה
בין תחילת שנות ה-30 לאביב 1946, ריו דה ז 'ניירו חיה בקצב של מותרות לילה. בתי קזינו לא היו רק אולמות של רולטה ובקארט - הם היו ארמונות רב-תפקודיים: במות קונצרטים, אולמות מסעדות, אופנה, רדיו ודברי הימים החילוניים. הוא הגשים את ”החלום העירוני” של ברזיל - המודרני, המוזיקלי, הפתוח לעולם.
2) רקע היסטורי ומסגרת משפטית
בשלהי המאה ה ־ XIX - ראשית המאה ה ־ 20, הימורים הורשו או הוגבלו ברמת הצווים והכללים העירוניים.
בשנות ה-30 של המאה ה-20, בעקבות מודרניזציה עירונית ומדיניות תרבותית, בתי קזינו גדולים קיבלו ”הפשרה” בפועל בתנאים רשמיים מחמירים: פיקוח משטרתי, מס ותקנות היגייניות, הגבלות על קטינים.
התקופה הייתה קצרה: כבר בשנת 1946, חרם כלל ארצי הפריע להתפתחות התעשייה.
3) גאוגרפיה נוצצת: כתובות המפתח של ריו
קאסינו דה אורקה הוא סמל לעשור הזהב. ארט דקו, פנורמה של המפרץ, במה לסמבה ולכוכבים, אולפני שידור רדיו, טומאות ערב חילוניות.
ארמון קופקבנה - זוהר בחוף הראשון: חדרי הימורים התקיימו יחד עם סלונים, ארוחות ערב בטוקסידו ודברי ימי צילום.
לאפה, פלמינגו, מחוזות גלוריה - מאולמות עילית לסלוני אמנות עם קהל מעורב: מוזיקאים, עיתונאים, דיפלומטים, ספורטאים.
מחוץ לבירה התפרסמו מקומות בסאו פאולו ועיירות נופש (כולל ארמונות-מלונות), אך ריו היא זו שקבעה את הקצב והסגנון.
4) כלכלת תעשייה לילית
בתי קזינו בנו מערכת אקולוגית שלמה:- עבודות ישירות: קופאים, קופאים, מלצרים, שוערים, טכנאי במה, תזמורות, זמרים, רקדנים, מתלבשים.
- שירותים הקשורים: אטלירס, סדנאות פרחים ותכשיטים, מוניות, מדפסות כרזות, מלונות ופנסיות.
- תיירות ודיפלומטיה: ביקורים של זרים, קבלת משלחות, תוכניות ערב לנוסעי שיט.
- אופנה עירונית וגסטרונומיה: קודי שמלת ערב, תפריט בישול, תרבות קוקטייל.
5) רצפת משחק וסצנות ”סמוכות”
משחקים: רולטה, בקרה, בנק, בלאק ג 'ק; חריצים ומכונות מכניות כאטרקציה בלובי.
מופעים ומופעים: סמבה ותזמורות מקהלה, אולם נשפים, ”שעת רדיו” עם קהל חי; הזמין אמנים אירופאים ואמריקאים לטינו.
צרור מדיה: פוסטרים * טורים בעיתונים * שידורי רדיו של קונצרטים ישירים * מגזיני סרטים עם כרוניקה של ערבים.
קוד התנהגות: קוד לבוש, ”קוד הנימוסים החילוניים”, איסור על אי ־ התאגדות מופגנת - בתי ־ קזינו העלו את פולחן התרבות הלילית.
6) מוסיקה כעצב התקופה
עידן הזהב של בתי הקזינו עלה בקנה אחד עם תקופת השיא של סמבה ותוכניות רדיו.
סמבה-קנסון ותזמורות גדולות מתאימות לפורמט האולמות: פתיחה מחודשת, מספרי כוכבים, כדור סופי.
הלחנים והשמות של הגל הזה (מלחינים, זמרים, בדרנים) דרך הרדיו והגרמופון נכנסו לתרבות הלאומית.
עבור אמנים רבים, סצנות קזינו הפכו למעליות קריירה, מהמקום שבו הדרך הובילה לקולנוע וסיורים לאומיים.
7) עיר וחיי חברה
לוח השנה של עונות: חורף-אביב - גאלה, חגי הקרנבל - תוכניות מיוחדות; מתוך עונת הסיורים יתרונות.
פסיפס חברתי: אליטה, בוהמיה, עיתונאים, ספורטאים, ”אנשי התקשורת” הראשונים. "שולחנות ומסעדות הם מקומות של עסקאות ומכרים.
אבטחה ושליטה: משטרת המוסר עקבה אחר ההוראה, והרשויות העירוניות עקבו אחר הרישיונות וסגירת ”אולמות אפורים”.
8) אדריכלות ועיצוב
ארט דקו וארט נובו: חזיתות עם ניאון, אולמות שיש, גלריות מראה, סצנות עם מכונאות הרמה ורמפות אור.
התמונה העירונית: בתי הקזינו ”האירו” את המפרץ ואת השדרות, הציבו את אופק הלילה של ריו, קבעו את האסתטיקה של גלויות ויומני חדשות.
9) מחלוקת מוסרית ופוליטית
גם בשנות ה ”זהב” התפתח ויכוח סביב הקזינו:- תומכים דיברו על מיסים, מקומות עבודה ותצוגת התיירות.
- מתנגדים - סיכונים מוסריים, טרגדיות משפחתיות, ”שחיתות הנעורים”.
- הפנייה לשמרנות שלאחר המלחמה והתפקיד המוגבר של השיח הדתי הציבו את הבמה לאיסור המוחלט של 1946.
10) איך הכל נגמר ב ־ 1946
באביב 1946, צו פדרלי האוסר הימורים סגר את האולמות פשוטו כמשמעו בימים. סיכומים:- כיבוי מיידי של התעשייה ומכה לכלכלת הלילה.
- נדידת כשרונות: מוזיקאים ואמנים הלכו לרדיו, תיאטרון, קברט, קולנוע.
- טביעת הרגל התרבותית נותרה בשירים, דברי הימים, כרזות ואגדות על ”ריו הלילה”.
11) מורשתו של ”עידן הזהב”
הקאנון המוזיקלי של הסמבה והפופ הברזילאי של שנות ה-30 וה-40 עדיין נשמע בקולנוע ועל במות.
ריו איקונוגרפיה (באנגלית: Rio iconography) הוא מותג ויזואלי שנוצר בעיקר על ידי בתי קזינו.
מנהגים עירוניים - טומאות ערב, תרבות מסעדות, שפת הדוברים החילוניים - ממשיכים לחיות ללא רולטה.
12) מיני-כרונולוגיה
קון. XIX-1920s: אישורים חלקיים, אולמות מקומיים, היפודרומים והגרלות.
שנות ה-30-תחילת שנות ה-40: עליית בתי הקזינו העיקריים בריו; שלבים, רדיו, תיירות.
1946: איסור פדרלי - כיבוי מיידי.
אחרי 1946: טביעת רגל תרבותית במדיה ונוסטלגיה, דיונים פוליטיים תקופתיים על עתיד הפורמט.
13) מדוע סיפור זה חשוב כיום
זהו שיעור בכלכלה עירונית: איך משפט ערב אחד (משחק + מוזיקה + גסטרונומיה + מדיה) משנה את הקצב של מטרופוליס.
זהו הלקח של הרגולציה: ההפשרה הקצרה והאיסור הפתאומי מראים עד כמה רגישים פורמטים של משחקים לאקלים הפוליטי והמוסרי.
זהו שיעור המיתוג של המדינה: ”ריו הלילה” הפך לתדמית בינלאומית - וממשיך לפעול למען התיירות והתרבות.
14) השורה התחתונה
עידן הזהב של קזינו ריו דה ז 'ניירו הוא פרק קצר אך מגדיר של המודרניות הברזילאית. היא יצרה את שפת חיי הלילה העירוניים, נתנה מסלול קריירה למוזיקאים ואמנים, שינתה את הכלכלה ואת הדימוי החזותי של הבירה. האיסור של 1946 שם קץ לתעשייה, אך לא מחק את הקוד התרבותי: המקצבים, הדימויים והטקסים של אותה תקופה עדיין מתעוררים לחיים במוזיקה, בקולנוע ובזיכרון של העיר.