הימורים בתקופה הקולוניאלית
ההיסטוריה של ההימורים בגיאנה חוזרת לתקופה הקולוניאלית - החל מההתיישבות ההולנדית של המאות ה-16-13 ועד לתקופה הבריטית הארוכה של ה-XIX - המחצית הראשונה של המאה ה-XX. בצומת של כלכלת הנמל, מערכת המטעים והחברה הרב-לאומית, ההתרגשות פעלה כפנאי, ומנגנון פיננסי לא רשמי, ונושא לדיון מוסרי מתמיד.
1) מסגרת כרונולוגית והקשר
המורשת ההולנדית: עמדות המסחר המוקדמות ורשת התעלות הורגלו לתרבות ה ”נמל” של הפנאי - מסבאות, שולחנות הימורים, עצמות וכרטיסים כחלק מסופי שבוע של מלחים ואמנים.
התקופה הבריטית: עם צמיחת ג 'ורג' טאון (ex. Stabrock) ומטעי הסטרטיפיקציה דמרארה/אסקיבו התעצמו: אצילים וקצינים - מועדונים וגזעים; עובדים, מלחים וחופשיים - מסבאות, שווקים ומשחקי רחוב.
2) מרחבי התרגשות: מ ”חנויות רום” למועדונים
טברנים וחנויות רום: משחקי קלפים (שוט, וויסט, מאוחר יותר ראמי), קוביות, מתיקות פשוטות לקרב תרנגולים ותחרויות רחוב.
ירידים וחגים: ”פסטות” עונתיות עם לוטו, ציורי פרס, זריקות טבעת/חץ והימור כוח/מהירות.
מועדונים וקורסי מירוץ: לבעלי קרקעות ופקידים - חדרי הימורים פרטיים, מועדוני גברים, הימורים על גזעים כסוג ”מכובד” של התרגשות וקוד תקשורת חילוני.
3) משחקים ואימונים
כרטיס ועצם: Whist, פרעה/פאראו בנק, מאוחר יותר פוקר; קוביות כתבנית ”אוניברסלית” בנמלים.
הימורי חיות וספורט: קרבות תרנגולים (בקהילות מסוימות), מירוצי סוסים, תחרויות ריגטה ותחרויות מקומיות.
הגרלות ושרטוטים: שימשו הן לבידור והן לגיוס כספים לצורכי הציבור (תיקון כבישים, סורגים, מקדשים), אשר נתנו להתרגשות ”לגיטימיות” בעיני חלק מן האליטה.
4) שכבות חברתיות ופסיפס תרבותי
מטעים וקצינים: התרגשות - חלק מחיי המועדון, אירועים חברתיים וטיולים למסלול המרוצים; תעריפים מלווים עסקאות ומשא ומתן לא רשמי.
אזרחים חופשיים, מלחים, אומנים: הימורים זולים, משחקים מהירים ”לשם שינוי”, ”קפלים” קולקטיביים לכרטיסי לוטו.
המורשת של עבדות ועבודה בשכר: בקרב אפריקאים משועבדים ומאוחר יותר בקרב עובדים בשכר (כולל מהגרים מהודו) היו צורות של משחקים קטנים ו ”בריכות” כספיות הדדיות, שם אלמנט ההתרגשות היה מעורב עם מנהגי העזרה ההדדית והחגים.
המולטי-לשוניות והאופי הרב-עדתי של האזור יצרו תרבות סינקרטית של פנאי, שבה משחקי הקלפים האירופיים התקיימו יחד עם תחרויות מקומיות וערבי מוזיקה ומחול.
5) חוק, מוסר ושליטה
מסעות מורליזציה: דרשות הכנסייה והאתיקה הוויקטוריאנית גינו את ”התפרעות, שכרות ומשחק”, במיוחד בימי ראשון ובחגים דתיים.
תקנה ”מלמטה ומראש”: רשויות העיר והממשל הקולוניאלי הציגו רישיונות לפונדקאות, קנסות על ”בתי משחקים”, הגבלות על עבודת לילה, פשיטות תקופתיות על בנקים תת קרקעיים.
הסטנדרט הכפול של התקופה: ריגוש ”גבוה” (מירוצי סוסים, משיכת מועדונים) הוא נסבל ואפילו יוקרתי; "עממי" - פלילי כמקור הפרעה ". "זה חיזק גבולות מעמדות ויצר תמונה של התרגשות "הגונה" ו "מגונה".
6) כלכלה יומיומית
מחזור מזומנים נמל: תשלומים למלחים ועובדים דרבנו התפרצויות של התרגשות קטנונית בתשלום, תדלוק תחלופה במסבאות, מסבאות ואוטובוסים ברחוב.
הגרלות לצרכים ציבוריים: במקומות מסוימים הם שימשו ככלי למימון מקומי - אב הטיפוס של שותפות ציבורית-פרטית,
מירוצי מירוצים ומלאכות יד: מירוצי סוסים השיקו שרשראות - החל בגידול סוסים וכרכרות וכלה בסדנאות תפירה ומוזיקאים במרוצים חברתיים.
7) קונפליקט ודיכוי
חרם תקופתי: התפרצויות של פשע או מתח חברתי הובילו להידוק - סגירת בתי הימורים, הגדלת חובות, עוצר מנהגים עבור בתי מרזח.
עיתונות קולוניאלית: פורסמו חוברות על ”סכנות ההימורים”, הקושרות אותו לחובות, לאלימות בסורגים ולנפילת ”המוסר הציבורי”, שהעניקו לגיטימציה להגבלות חדשות.
8) מורשת לטווח ארוך
נורמות של ”כבוד”: הכרה במירוצי סוסים והגרלות צדקה כצורות ”מקובלות” של התרגשות שרדו את התקופה הקולוניאלית והשפיעו על גישות רישוי מאוחרות יותר.
רגולציה בינארית: ההרגל להבחין בין משחק ”גבוה” למשחק ”עממי” השתקף בפוליטיקה שלאחר המלחמה - דגש על רישיונות, סדר ציבורי, פיכחות ופיקוח על פרסום.
זכרון תרבותי: משחקי נמל, ערבי מועדונים וירידים עונתיים מושרשים בנרטיבים מקומיים, מוזיקה ואגדות אורבניות, ויוצרים תערובת מיוחדת של משמעת וקרנבל.
9) השורה התחתונה
גיאנה הקולוניאלית ירשה פרדוקס של התרגשות: היא הזינה את הכלכלה העירונית ועוררה מסעות מוסריים. שיטות משחק יצרו קשרים חברתיים, חילקו פנאי ויצרו מנגנוני מיקרו-פיננסים - מהגרלות ועד ל ”בריכות”. "וסטנדרטים כפולים של שליטה קובעים את הטון לתקנות מאוחרות יותר: רישיונות, שיטור, הגבלות פרסום והרצון להפריד בין התרגשות "מכובדת" למחתרת. המתח בין חופש הפנאי לבין טוהר המידות הציבורי הפך למפתח להבנת התפתחות ההימורים בגיאנה לאחר התקופה הקולוניאלית.