תרבות והיסטוריה

המסורת הפרואנית של המשחק התפתחה בצומת של טקסים פרה-היספניים של חילופים ומנהגים קולוניאליים של לוטו, ששורצו היטב בערים במאות XIX-XX.

פסטיבלי פטרונות, כמו גם מירוצים בהיפודרומו דה מונטריקו בלימה, סמל ל ”אסכולה הישנה” של הפנאי, זכו לפופולריות המונית.

מאז סוף המאה ה-20, הכדורגל (Alianza Lima, Universitario, Sporting Cristal) הפך למרכז תרבותי של רגשות ספורט, שסביבו נוצרה תרבות הימור: צפייה קולקטיבית של גפרורים, רכבות אקספרס לליגות של אמריקה הלטינית ואירופה.

באזורים העירוניים של לימה ובמרכזים אזוריים גדולים, רשת של אולמות חריצים השתרשה; האסתטיקה של חריצים ופרומואים לעיתים קרובות חושבת מחדש על הלוקה - האנדים, נסקו, סמליות האינקה.

בשנות ה-2010-2020, חל שינוי בפורמט הנייד: שיחות עם ”תחזיות”, הימורים חיים במהלך קלאסי וקרוס-פרומו בין ספורט וחריצים.

באופן כללי, הפרופיל התרבותי של המשחק בפרו משלב צורות משפחתיות-קהילתיות (לוטו, בינגו) וסביבה דיגיטלית עירונית מודרנית, בה הספורט נשאר המניע העיקרי למעורבות.