עובדות על הפסיכולוגיה של תפיסת הזכיות

מבוא: מדוע נצחונות נראים בהירים יותר מהפסדים

גם אם הציפייה שלילית, תחושת ההצלחה הסובייקטיבית יכולה להיות גבוהה. הסיבה לכך היא שילוב של עיוותים קוגניטיביים, מערכת התגמול לדופמין ועיצוב הסביבה (צלילים, הבזקים, כמעט ניצחונות). התוצאה היא שאנו זוכרים ניצחונות בבהירות ובמשך זמן רב, ואבידות - מקוטעות ו ”בצללים”.

1) עיוותים קוגניטיביים מרכזיים סביב הזכיות

הטיית אישור. אנחנו זוכרים טוב יותר ומחפשים עובדות שמאשרות "אני בר מזל. "החלקה גדולה בקלות משכתבת חודש שלם של מינוסים בזיכרון.

אפקט זמינות. זכיות מבריקות ורגשיות זוכרות בקלות רבה יותר, ויוצרות תחושה מוטעית של תדירות הניצחונות.

אפקט הישרדות. רשתות חברתיות מזינות וצ 'אטים מלאים במנצחים; חסרונות ”שקט” לא נופלים באופק.

חוק סוף השיא. הציון של המפגש נקבע על ידי שיא הרגשות והסיום, לא על סך התוצאות: החלקה אחת ”אפית” בסוף מציירת מחדש את כל החוויה.

חשבונאות נפשית. ”כסף ניצח” נחשב כקל יותר לסיכון (”משחק על זרים”), מה שמעוות את ההחלטות הבאות.

סלידה מהפסדים (סלידת הפסד). הפסד הוא סובייקטיבי יותר כואב מאשר רווח שווה. הנפש מפצה על כך בכך שהיא מפריזה בניצחונות נדירים.

אשליה של שליטה. נראה שהבחירה של רגע, כפתור עצירה או אינטואיציה משפיעה על התוצאה.

אפקט יד חמה. סדרה של ניצחונות נתפסת כ ”צורה” או ”יד הולכת”, אם כי לעתים קרובות יותר אלה הם אשכולות של סיכוי.

2) נוירופסיכולוגיה תגמול

דופמין הוא על המתנה, לא על ניצחון עצמו. המרב ”נוצץ” רגע הוא לפני התוצאה או כאשר כמעט מנצח; זה מגביר את המרדף אחר סיבוב חדש.

לוח זמנים יחס משתנה. תגמולים בלתי צפויים מאמנים את המוח לחזור חזק יותר מאלה יציבים - זה כמה מחזורי משחק עובדים.

עיבוד נהנתני. הרושם של ניצחון במהירות ”מנרמל”; כדי לקבל את התגובה הרגשית הקודמת, השחקן מגדיל את הסיכון או התדירות של המשחק.

ניצחון חושי סימן. צלילים, אנימציות, תנודות לעגן את הפרק בזיכרון, מה שהופך אותו ”יותר חיים”.

3) ממשקים המעצימים את תחושת הניצחון

כמעט מנצח (כמעט מתגעגע). מבחינה חזותית/קולית, הם דומים לניצחון והפעלת ציפייה. השחקן מרגיש: ”הייתי קרוב”, למרות שהסבירות לתוצאה חדשה לא השתנתה.

תגמולים זעירים. תשלומים קטנים מתחת לקצב מלווים ב ”חג”, מה שיוצר רעש של ”ניצחונות”, למרות שהממון הולך ופוחת.

סימנים לראיות חברתיות. סרטים ”מישהו הרגע ניצח” וצמרת הטורניר מגבירה את ההרגשה של ”לנצח כל הזמן”.

משחק של התקדמות. להקות טיר, תיבות פרסים, משימות להעביר מיקוד מתוצאה פיננסית ל ”הישג”.

4) מדוע נצחונות גדולים נראים נפוצים יותר מהם

ציון זיכרון במקום חשבונאות. החוברת לא נשמרת, והזיכרון ”עולה” על פסגות נדירות.

דעה קדומה לחוויה האחרונה. הניצחון המזהיר האחרון הוא בניחוש לעתיד (”I 'm on the series”).

סביבה שיווקית. סיפורי החלקה - מסתפקים בכיסוי גבוה; היסטוריה של מגירות - לא.

5) כיצד אנו טועים כאשר אנו משווים לעתים קרובות-משלמים נגד הרבה-משלמים

RTP שווה לאותו מסלול. משחקים עם תנודתיות נמוכה מייצרים הרבה ”ניצחונות” קטנים, מה שיוצר את אשליית ההצלחה. נדירה ביותר, אך רועשת.

ערבוב תדר וגודל. ”לעתים קרובות משלמים לי” נתפס כ ”לעתים קרובות אני מנצח”, אם כי התוצאה עלולה להיות שלילית.

מעבר ל "כמעט מנצח. "המוח מתעד אותם ב "כרוניקת ניצחון", סטטיסטיקה סובייקטיבית משתנה.

6) רגשות וסיכון לאחר הניצחון

אפקט של כסף-בית. לאחר הניצחון, הנכונות לקחת סיכונים גוברת: הקצב גדל מהר יותר מממן.

אפקט ביטחון עצמי מופרז. הניצחון מיוחס ל ”כשרון/כשרון”; פרופיל הסיכון הופך אגרסיבי יותר.

חרטה על מזעור. הפחד מ ”להחמיץ את הגל הבא” מוביל להמשך המשחק מבלי לחשב מחדש את הציפיות.

7) מיני ניסויים למראה מפוכח

1. יומן של עובדה, לא רגש. הצעת שיא, תוצאה, הצטברות, זמן. לאחר 500-1000 סיבובים, להשוות זיכרון ומספרים.

2. מצב שקט. נגן בלי צלילים/תנודות ואנימציית ”ניצחון” אילמת איפה שאפשר. להעריך איך התחושה של ”אני כל הזמן מנצח” משתנה.

3. סוף עיוור. הגדר אזעקה: ההפעלה מסתיימת בעוד N דקות, ללא קשר לתוצאה. הערכת ההבדל בתפיסה כאשר הסוף אינו ”מבוים” על ידי אירוע השיא.

4. סיווג של תוצאות. חלק את התשלומים ל: <הימורים (מיקרו), = הימורים (נייטרלים), 5 × הימורים (משמעותיים). השווה את התדרים לאופן שבו אתה ”מרגיש” אותם.

8) כללים מעשיים לשחקנים

לתקן את היעד והגבלת אובדן לפני השיגור. הגמר לא צריך להיות תלוי ברגשות של הסיבוב הנוכחי.

מידה, לא מניח. רישום + בקרה מטרית (EV/שעה, שונות) עדיף על כל ”אינטואיציה”.

בידור נפרד מכספים. דרג את ”עלות שעת משחק” בתור פנאי.

ממריצים שליטה. נפח, הבזקים, שיחות ניצחון הם מגברים של רגשות, לא הסתברויות.

לתכנן עצירות. שיא הרגשות הוא סיבה להפסיק, לא להכפיל את ההימור.

9) מה שחשוב למפעילים ומעצבים (אתיקה UX)

טלמטריה שקופה. ברור שהתשלומים מתחת לשיעור הם ”פיצוי חלקי” ולא ”ניצחון”.

תלויות נגד תכונה. תזכורות זמן/תקציב, גבולות קלים, היסטוריית ישיבה ברורה.

כנה כמעט מנצחת. עודף ”כמעט” ללא הסבר למכניקה מגביר את העיוות.

משוב שלאחר המשחק. תוצאות הפעלה: שיעור כולל, חזרה, תוצאה נטו, זמן - להסיר את אפקט שיא סוף.

10) מיתוסים ועובדות

מיתוס: ”ככל שהמשחק רועש ולעיתים קרובות יותר, אני מנצח יותר”.

עובדה: צלילים ואנימציות הם סמנים של רגש, לא מתמטיקה.

מיתוס: ”אם זה משתלם לעתים קרובות - אני בשחור”.

מה שחשוב הוא היחס בין ניצחון להימור ומרחק, לא שיעור ההבזק.

מיתוס: ”החלקה גדולה מוכיחה שמצאתי מקום”.

עובדה: זהו אירוע נדיר בעל שוני גבוה; הקטע הבא לא צריך לחזור על המזל.

11) רשימה קצרה של זכיות בהיגיון בריא

אני מנהל מגזין ומסתכל על התוצאה הכוללת, לא בפרקים בהירים.

אני מבין את התנודתיות של המשחק הנבחר ומצפה למקטעים ”ריקים”.

יש לי מגבלת זמן/אובדן וחוק עצירה.

אני יכול להסביר למה אני מחשיב את הפגישה כמוצלחת עם מספרים ולא רגשות.

אני יכול לנגן בלי קול/אנימציות ולא לאבד שליטה.

תפיסת הזכיות אינה מראה של מתמטיקה, אלא אופטיקה רגשית עם עיוותים רבים. מערכת התגמול של דופמין, תגבורת משתנה, ”חגיגה” חושית וסיפורים חברתיים הופכים את הניצחונות ללא פרופורציונליים. התרופה היא חשבונאות, מרחק, תוכניות והגבלת תמריצים. ואז התוצאות האמיתיות מפסיקות להסתתר מאחורי הבזקים בהירים, והפתרונות - מאחורי התחושה ש ”אני תמיד מנצח”.