קזינו קריפטו
הילוך טורנט
קזינו בפרסום ומיתוג המאה ה ־ 20
מבוא: כאשר השיווק המציא את עיר החלומות
המאה העשרים עשתה בתי קזינו לא רק מקום של משחק, אלא סוג של חוויה. הפרסום לא מכר רולטה וכרטיסים - הוא מכר את הבטחת השינוי: "תיכנס לאחד ותעזוב את השני. לשם כך, התעשייה אספה שפה ויזואלית ייחודית (ניאון, זהב, מראות), גיבורים משלה (מהמרים גבוהים, מראים דיווה, בור בוס) ומערכת אקולוגית שלמה של נשאים - מתיבות גפרורים ועד מזרקות.
סקירת עשור: איך התמונה השתנתה
1900-1930: טרום המלחמה גלוס אקלקטי
כרזות נופש, מודעות עיתונים, פוסטרים של רכבות ואוקיינוס.
סגנון: גופנים דקורטיביים, גאומטריה, איקונוגרפיה של משחקים - מפות, עצמות, פרסות סוס.
המסר: בידור אליטיסטי עבור ”היודעים את הכתובת”.
שנות ה-40: תיירות גבול וצבאית
רנו/וגאס תקופה מוקדמת: לוחות תנועה, סימני ניאון, נקודות רדיו.
מפתח: ”עיר המבוגרים”, חופש לאחר המלחמה; הקוד החזותי הוא קאובוי אמריקה בתוספת הניאונים הענקיים הראשונים.
שנות החמישים: חבילת עכברושים ואופטימיות אטומית
איקונוגרפיה: ”כוכב אטומי”, חצים מצביע, לוגואים תסריטים, סיסמאות קריצה לקונית.
סלבריטי: סינטרובי ג 'נטלמני מפואר מנחה את ארכיטיפ הג' אז היירול.
קופסאות גפרורים, מאפרות, גלויות, מזכרות זעירות כנושאות מותג.
60: להראות + שירות = ”comp” - כלכלה
שיווק של גושים: מספרים חופשיים, מזנון, תוכניות פרסום מלמד: ”הבית משלם”.
טיפוגרפיה: סיפים, מערות גדולות, כרזות מנוגדות.
גאוגרפיה: מקביל - מונטה קרלו ונופש באירופה באלגנטיות קרה (דידו/בודוני, שמנת + זהב).
70: ניאון נגד אינפלציה
טון: חזק יותר, בהיר יותר, זול יותר - קופונים, ”2 במחיר 1”, שלטי חוצות מרתונים ברצועה.
קוד: אדום רווי/זהב/שחור; קוביות וקופה שביעיות כ ”זכייה בפיקטוגרמות”.
אווירה במרכז העיר: כנות עצבנית, הרבה טקסט והבטחה.
עידן הטלוויזיה וטוויסט משפחתי
סרטוני טלוויזיה: ”הכל כולל”, בריכות, אטרקציות, תוכניות כוכבים.
נושא: ”וגאס היא לכולם”; אתרי הנופש הראשונים מתחילים (תמונות רומיות, פיראטיות ומצריות).
כלים: תוכניות נאמנות, כרטיסי אח "מים מפלסטיק כמאפיין של מעמד.
90: מיתוס ארגוני ו ”אופרה” neolaksheri
מגה-אתרי נופש: תערוכות מים, פרוזדורים בוטניים, גלריות קניות - ארכיטקטורה כפרסום.
מפתח: לוקסה אירופית בקנה מידה אמריקאי; פשפש פלילי הוא מזערי, השפה של אמנות ואופנה גדלה.
תערובת מדיה: מגזיני טיולים חיצוניים + טלוויזיוניים; שותפויות יחסי ציבור עם חברות תעופה וסוכני נסיעות.
ערכת כלים של קזינו המאה ה ־ 20
1) איקונוגרפיה
קלפים/קוביות/רולטה: קריאה מיידית של משמעות.
פרסה וקליפות: אמונות תפלות ”קוד רך” מזל.
ניאון ו ”כוכב”: ההבטחה לחגיגה נצחית.
זהב/קטיפה/מראות: הטקט של מותרות.
2) צבע
אדום/שחור/זהב: סיכון וניצחון.
אמרלד/טורקיז: ”יקר” מנוחה וקור של האולם.
שנבן/שנפן: אליטיזם אירופאי.
3) טיפוגרפיה
תסריטים משנות ה-50: קסם אישי ושירות.
סריפים של שנות ה-60 וה-70: נפח וקריאה.
Dido/grottoes של 80-90: סוויטה ”מוזיאון”, שדות לבנים.
4) סיסמאות
השינוי מבטיח: ”היכן שהלילה ארוך מהיום”.
הסרת מחסומים: ”הבית מתייחס”.
מותרות ללא אשמה: ”טפל בעצמך” במקום ”להעשיר את עצמך”.
5) מדיה
מיקרו-מדיה: גפרורים, צ 'יפס, כרטיסי מפתח, מפיות, גלויות - מזכרת שתלך הביתה ותעבוד כמו כרטיס ביקור.
מדיה מאקרו: פדימנטים ניאון, מגדלים, מזרקות - העיר רואה את המותג עוד לפני שהאורח מגיע.
איך ”החוויה” נמכרה, לא המשחק
סלבריטי ומופע
אלביס, מופע מגוון, אירועי אגרוף - משמרות פרסום להתמקד: קודם המופע, אחר כך השולחן. אז הקזינו הופך ל ”בית אירועים”.
תקשורת-כלכלה כתקשורת
מזנון חינם/מודעות חדר הם שיווק נדיב. הסיסמה ”אתה רצוי כאן” עושה כניסה בטוחה לקהל המוני.
שותפות
חברות תעופה, מפעילי תיירים, מותגי מכוניות, פוסטרים משותפים של ”טוס-צ 'ק-אין”
מסילות מוסריות ורגולטוריות
מכריזים ומחסומי גיל: בסוף המאה הם הופכים לנורמה.
מגדר ותדמית: ממופע ראווה מראה דיווה למשפחה/זוג ניטראלי יותר; הפרסום לומד לדבר על השירות, לא רק ”בנות וצ 'יפס”.
תהפוכות: שפה זהירה סביב זכיות, מעבר ל ”בידור והרגעה”.
גיאוגרפיות וסגנונות: לא רק וגאס
מונטה קרלו: סוויטה דיסקרטית, שדות לבנים, מעילי נשק, סמלי החצר.
אטלנטיק סיטי, פרומו פופ, טיול משפחתי.
הוואנה עד 1959: אמנות טרופית דקו, מוזיקת לילה, תסריטים ”מעופפים”.
רינו/דאונטאון וגאס: מעשית בחוץ, מחיר גדול, המילה ”כל הקופה” בכל סיסמה שלישית.
תיקים קטנים (בקצרה, לפי תור)
1. ניאון כלוגו: שלט ענק הופך למותג עצמו - הנראה לעין ממרחקים, כל תייר זוכר.
2. זיכרון חומרי: קופסת גפרורים עם הלוגו לוקחת את הבר הביתי; המותג חי בחיי היומיום שנים נוספות.
3. ארכיטקטורה-פרסום: תערוכת מים/גינה/פרוזדור - מדיה שעובדת כל דקה ללא רישום מדיה.
4. סיסמת פתיחה: ביטוי קצר מבטיח לא כסף, אלא סיפור שבו אתה אחראי.
מה חשוב למותגים כיום מהמאה ה ־ 20
למכור טקס, לא מוצר. רצף ברור של מפגש-שיא-הד נזכר טוב יותר ממאפיינים.
לבנות נשאי זיכרון חומריים. כל ”לקחת הביתה” משפר NPS ושמירה.
ארכיטקטורה ספירת מדיה. החלל הוא הנשא היקר ביותר, אבל הנצחי.
אתיקה היא חלק מיצירתיות. הצרכן המודרני קורא את הטון: מבטיח הנאה, לא מבטיח ניסים.
צליל היברידי. מיתוס קטן + הרבה אמת מבצעית (שירות, ניקיון, ביטחון) = אמון.
רשימת הקודים החזותיים של מותג הקזינו (מבוסס על המאה ה-20)
פלט: אדום/שחור/זהב + ”נושם” נייטרלי.
גופנים: תסריט אחד (אורח/רגש) + מערה אחת קפדנית (שירות/חוקים).
סמלים: כרטיסים/קוביות - באופן מינימלי ותמציתי, ללא עומס יתר קלישאה.
שפת צילום: תצוגה + משרד אחורי (מבריק וכנות מבצעית).
סלוגן: על ניסיון והכנסת אורחים, לא על כסף קל.
מדיה: מיקרו מזכרות + ”אינסטגרם” נקודות של חלל.
מסקנה: מיתוס הבנוי מאור, נייר והבטחה
פרסום קזינו במאה ה-20 הוא סינתזה של ניאון, טיפוגרפיה, ידוענים ומחוות נדיבות קטנות, שהפכו את העיר המדברית לסמל עולמי. מקופסאות גפרורים ועד מזרקות, כל מדיום עבד למחשבה אחת: כאן תמצאו סיפור שבו הכל אפשרי. ולמרות שהשפה הפכה לאחראית יותר, הנוסחה לא השתנתה: מותג הקזינו הוא מצב תפיסה שבו פולחן, אור ושירות לכן פוסטרים ישנים, שלטים וגלויות עדיין נראים מודרניים: הם מוכרים לא הימור - הם מוכרים חלום מעוטר במערכת.