התרגשות ואופנה - סגנון השחקנים בתקופות שונות
מבוא: כאשר הימור מכתיב צללית
ריגוש תמיד היה יותר מסיכון ומת הוא טקס חברתי שבו בגדים, אביזרים ומחוות מעצבים מעמד ומצב רוח. אופנת השחקנים היא ”סריקה” של הזמן: מכללי התנהגות אריסטוקרטיים עד דמוקרטיים. להלן מפת הדרכים, כיצד השתנה ”קוד השחקן” ואילו יסודות שרדו את הדורות.
1) סלונים מוקדמים (מאות XVII-XVIII): נוצות, תחרה וקוד בעלות
הוא: חולצה, אפוד, גרביונים, אבזמים על נעליים, פאה - תיאטרליות ושייכות לחצר.
מחוכים, קרינולינים, מאווררים, כפפות. תכשיטי תחפושות כשפת הרהורים.
אביזרי שולחן: תיבות סנאפ, קפלות מיניאטוריות על שרשרת - סמל של דייקנות ומעמד.
משמעות: משחק = המשך הכדור. טופס חשוב יותר מפונקציונליות.
2) בל אפוק (con. XIX - להתחנן. אקס-אקס מאות שנים): אלגנטיות בסלון
הוא: טוקסידו או מעיל, חולצה מעומללת, לכה אוקספורד, צעיף לבן.
היא: שיפון ומשי, נוצות ”ברבור”, כפפות ארוכות, פנינים; בוב בפרק הסיום של התקופה.
טיפוח: שעונים מכניים דקים, ניחוחות מרופטים.
משמעות: משמעת וגאונות; הקזינו הוא חלק מערב האופרה.
3) שנים בין-מלחמתיות ועידן הג 'אז (שנות ה-20-30): מהירות וניצוץ
מעשן מעיל, דשים צמודים, לפעמים חולצה רכה בלי עמילן.
היא: ”שחור קטן”, שוליים, נצנצים, כתרים; מצמד-מינודייר.
קוד מחווה: שופר ארוך, התאמת רולטה - גרפיקה קולנועית.
משמעות: התרגשות = חופש עירוני וקצב חדש.
4) סוויטה שלאחר המלחמה וגאס (1950-1960): טוקסידו כמדים של כוכב
הוא: טוקסידו עם היפוך סאטן, ”איטלקי” בכושר, שעונים דקים, חפתים.
היא: שמלות נדן אדריכליות, סאטן, גלימות פרווה, ”שפתון אדום כהתערבות”.
הצגה, תזמורת, ערבי אגרוף, ערב הופעה.
משמעות: ביטחון וטקס ההצלחה.
5) דיסקו וניאון (שנות ה-70-80): קוד עודף ואישי
הוא: דשים רחבים, בלייזרים קטיפה, שרשראות זהב, לפעמים - ”קיטש קזינו”.
היא: לאמה, סרבלים נוצצים, עגילים גושים; מצמד על מסגרת קשיחה.
משמעות: אינדיבידואליזם, ערבוב גבוה/נמוך, הפנים משקף את התמונה - אולמות מראה, ניאון.
6) מעבר של תקופות: מועדון אירופה ומונטה קרלו (90)
הוא: ”חכם מינימליסטי”: חליפה כהה ללא עניבה, נזירים/נעליים, פלדה ”אייקון” על הצמיד.
היא: סאטן מידי, חולצות משי, הגל הראשון של פשטות ”השטיח האדום”.
משמעות: לא לצעוק סטטוס: חומרים יקרים + תפירה מאופקת.
7) פוקר בום (2000): קפוצ 'ון, קאפ ומשקפיים כהים
קוד יוניסקס: קפוצ "ון/קוטב, כובע בייסבול, משקפי שמש, אוזניות - פונקציונליות ו" פני פוקר ".
תכונות: אוזניות גדולות לריכוז, בדים רכים לפגישות ארוכות.
כלומר, תרבות נגד תועלתנית לעומת טוקסידו ”תיאטרון”.
8) אתרי נופש משולבים ואלגנטיות חכמה (2010-2020)
הוא: מעיל טוקסידו קטיפה או חליפה כהה עם נעלי ספורט מינימליות; צמיד רזה/שעון.
היא: החלקה-שמלה או חליפה שלושה חלקים עם עליון, מיני-מצמד, ”בלתי נראה” איפור עם מבטא אחד.
קוד מיקום: מסעדה עם כוכבים, הצגה, גלריה.
משמעות: ניסיון על הימור; נחמה, הכללה, משחק אחראי.
9) אביזרים של הערב: הדברים הקטנים שלוקחים את המסגרת
שימו לב: מכניקה טובה ל ”קלאסיקה”, פלדה ל ”חכם מזדמן”.
קישוטים: מבטא יחיד (אבן/ציפורן/קוקר).
נעליים: הוא - אוקספורד/נעלי קטיפה; היא הסירות/פרדות + חדר ראשים ללא עקב לטיילת.
תערובת טקט: קטיפה, סאטן, משי צמר.
10) סגנון התנהגותי: אופנה ככללי התנהגות
שקט בשולחנות, טלפונים על שקט.
הארומה היא ”לטווח קצר”, לא לקהל.
מחוות והפסקות הן חלק מהתמונה: שתילת שבבים בטוחה, כבוד לשחקנים אחרים.
משחק אחראי הוא אלמנט של סגנון: הגבלת זמן/תקציב, הפסקה למים ואוויר.
11) מי מהעבר חי היום - 7 קודים ברי קיימא
1. טוקסידו/ז 'קט חכם כמפתח אוניברסלי.
2. שמלת החלקה/שמלת נדן לאלגנטיות.
3. קטיפה (מעילים, שלוליות) - טקט לילה.
4. פנינה/מינימום זהב - מעמד שקט.
5. מצמד קטן/מחזיק כרטיס הוא המשמעת של דברים.
6. השעון דק - סימן ל ”ערב מבין”.
7. איפור מאופק עם מבטא אחד.
12) כמוסות לערב (הוא/היא)
הוא ”סוויטה חכמה בעוד 10 דקות”:- בלייזר טוקסידו קטיפה, מכנסיים כהים, חולצה לבנה/פולו ג 'רזי שחור, נעליים/שלכים, ממחטה, שעון דק.
- שמלת החלקה או מידי-קרפ, מעיל, סירות/פרדים + דירות בלט במקרה, מצמד מינודייר, עגילים טיפה, שפתון טבוע/אדום.
13) הכללה ונחמה: ”קוד שחקן” מודרני
חלופות לטוקסידו: מעיל קטיפה, חליפה כהה, סרבל.
ממדים והתאמה: חגורות אלסטיות, מדפים מוארכים, כיסי הסתגלות.
ידידותיות חושית: בדים ללא שריטות נצנצים, בטנה רכה.
14) אנטי דפוסים: ממה להימנע
ניחוחות רועשים וקישוטים רועשים במסדרון.
נצנצים ללא היררכיה: יותר מדי נצנצים/לוגוס - ”אוכל” את התמונה.
נעליים לא נוחות: מקצרות את הערב ומחמירות החלטות.
פרסום ”מיתוס של כסף קל”: הדגמת הימורים בסגנון.
15) רשימת בדיקות לפני היציאה
5 דברים לבדוק:1. ז 'קט חליפה/שמלה כשיושבים.
2. ליטוש נעליים.
3. מיני סט: כרטיס, טלפון שקט, ממחטה/אבקה, מים.
4. מבטא אחד (ליפסטיק/קישוט/צעיף כיס) אינו שלוש.
5. זמן והגבלת תקציב נרשמו מראש.
מסקנה: זוהר בוגר כמכנה משותף
הסגנון של השחקנים השתנה - ממחוכים ומעילי חייט לברדסים ואלגנטיות חכמה - אבל הרעיון הכללי שרד: כבוד למקום, לאנשים ולאדם. אופנת הערב היא המשמעת של צלליות, מותרות טקטיות ללא צעקות וגישה אחראית למשחק. כאשר הקצב הופך להיות רק סצנה אחת של מסלול גדול (מופע, ארוחת ערב, הליכה), התמונה נראית לא רק יפה, אלא גם בוגרת - מה שאומר שהיא תשרוד את העידן הבא.