התרגשות וסיכון כקטגוריה פילוסופית
מבוא: האדם כיצור חסר שלמות
כל בחירה שלנו היא הימור על העתיד, שהוא לא "כאן ועכשיו. "סיכון הוא צורת חיים בעולם הלא גמור, והתרגשות היא חוויה מיוחדת של סיכון, כאשר הרגש של ניצחון הופך להיות מנוע הפעולה. הפילוסופיה אינה מעוניינת ב ”איך לנצח”, אלא מה זה אומר לסכן: את מי אני הופך להיות, על מה אני סומך, איך אני מצדיק את המחיר והיכן לשים את התיק.
1) מילים והבדלים: סיכון, סכנה, חוסר ודאות, התרגשות
סכנה - אפשרות של נזק ללא קשר להחלטות שלנו (סופות רעמים, מחלות, ”ברבורים שחורים”).
הסיכון הוא הבחירה המכוונת שלנו תחת סכנה עם הסתברויות ידועות או מוצהרות.
אי ודאות היא תחום שבו ההסתברויות אינן ניתנות (או אינן זמינות לנו).
התרגשות היא צורה אפקטיבית של לקיחת סיכונים: תשוקה ”לספק”, מוגברת על ידי משוב דופמין, קבלה חברתית ומיתוס המזל.
2) הימורים כמטאפורה לאמונה והגיון: מפסקל להיידגר
פסקל מציע הימור: לנוכח אי ־ ודאות קיצונית, הגיוני להמר על אלוהים (רווח אינסופי בהימורים אחרונים). זהו הצעד המשמעותי הראשון שבו ההחלטה תחת הלא נודע מותאמת על ידי ההיגיון.
קירקגארד מתרגם את הסיכון לקיומו: ”קפיצה באמונה” - בחירה ללא ערובות, כשהמשמעות נבחרת לפני הראיות. חרדה אינה פגם, אלא חתימה של חופש.
היידגר מתאר את ”הנטישה” בעולם: אנחנו כבר בתוך הסיכון - כל ”תכנון” העתיד הוא הימור.
קאמוס משיב: העולם אבסורדי, אך הסיכון הוא דרך לאשר כבוד (מרד כהתערבות על צורת החיים של עצמו).
3) סיכון מודרני: הסתברות, שוק, רציונליות
הסתברות (פסקל ופרמה להתמרת לפלס) הופכת את הסיכון לקריא; השירות הצפוי והביטוח מופיעים.
הקלאסיקות של החברה (ובר, סימל) מראות כיצד השוק מסתכן באמצעות חוזה ועניין.
לומן: החברה מחלקת מחדש את הסכנות לסיכונים שבהחלטות - כוח הוא ניהול ההתפלגות של העתיד.
בק: ”חברת הסיכון” של המודרניות המאוחרת חיה לא על ־ ידי רווחים, אלא על ־ ידי תופעות לוואי של התקדמות (אקולוגיה, סיכונים גרעיניים ומערכתיים).
4) סיכון נגד אי ודאות: היכן שהמתמטיקה מסתיימת
אביר מבחין בין סיכון (ניתן למדידה) לחוסר ודאות (בלתי ניתן למדידה).
כהנמן-טברסקי מראה שאדם אינו מכונה של ציפיות: יש סלידה מהפסדים, השפעה של ”כמעט ניצחון”, שינוי לאירועים דרמטיים.
מסקנה מעשית: רציונליות מוגבלת על ידי פסיכופיזיקה. יש צורך במעלות, לא רק נוסחאות.
5) משחק כמודל של תרבות: Huizinga ומעבר
הומו לודנס: המשחק הוא הצורה העיקרית של התרבות. במשחק, העולם מגודר על ידי חוקים וזמן, הסיכון הוא מינון, והמשמעות היא מעובה.
הימורים הם המקרה האולטימטיבי: סיכוי טהור עם ”זיכרון” מינימלי של העולם. הוא מלמד אותנו לעמוד באי ־ ודאות - ומפתה אותנו להחליף את החיים בפתרונות ”מהירים”.
6) פרופיל סיכון אתי: מידות טובות ומידות רעות
האתיקה הקלאסית מבדילה:- אומץ (אנדריה) - נכונות לעמוד בסכנה מבלי להכחיש את זה.
- פרודנס (פרונסיס) - היכולת לבחור מידה של סיכון.
- התנזרות היא הגנה מפני התרגשות כהתמכרות.
- הצדק הוא לא להעביר את הסיכון לקול (העתיד, העניים, המתנגדים).
מידות רעות: פחדנות (שיתוק תחת אי ודאות), פזיזות (רומנטיזציה של סיכון), ציניות (סוציאליזציה של הפסדים, הפרטה של זכיות).
7) פוליטיקה וכלכלת סיכון: הפצה הוגנת של הלא נודע
חוזה חברתי של המאה ה-XXI: מי ובאיזה בסיס מקבל סיכון בשם כולם (טכנולוגיה, אקלים, מלחמה, בינה מלאכותית)?
עיקרון אמצעי זהירות ↔ חדשנות: היכן הגבול האתי של הסיכון המקובל?
ביטוח/חלוקה מחדש: סולידריות הופכת מזל רע פרטי לסיכון נישא במשותף, אבל יוצר סיכון מוסרי.
8) התרגשות כתופעה של תודעה: מה קורה בפנים
מערכת התגמול אוהבת חיזוקים משתנים - זכיות נדירות מחזקות התנהגות יותר מקטנות תכופות.
קוצר ראיה זמני: הערכת יתר של יתרונות מיידיים, חוסר הערכה של המחיר המרוחק.
השתוקקות עלילתית: אנחנו אוהבים סיפורי ”נס קאמבק” - הם מסווים סטטיסטיקות מרחק.
מסקנה פילוסופית: חירות דורשת הכשרה כנגד המקצבים הקוגניטיביים של האדם.
9) אנטי שבריריות ומשמעת: איך לחיות עם הלא נודע
טאלב: העולם מלא ב ”ברבורים שחורים”, המטרה אינה תחזית, אלא ארכיטקטורת המערכות שמרוויחות מהתנודתיות.
סטואיקה: להבדיל בין ”מה שיש בכוחנו” (משפט, מאמץ) לבין ”מה שלא” (תוצאה). מנהגים: הדמיה שלילית, פשטות מרצון, הפסקה לפני תגובה.
פרספקטיבה בודהיסטית: חיבור לתוצאות מייצר סבל; תשומת לב לתהליך מחזירה חופש.
10) התרגשות ומשמעות: אסתטיקה של ניצחון, אתיקה של השלכות
ההתרגשות נותנת תחושה של פרנסה - חוויה מואצת של נוכחות.
אבל תרבות הבגרות אינה מודדת הבזקים, אלא מסלולים: ניצחון ללא צורה הוא הפסד מואץ.
אסתטיקה סיכון ללא אתיקה הופכת במהירות ניצול של הפגיע.
11) פתרונות דקדוקיים מיני בסיכון (מעשי ולא בינארי)
1. מהו סוג הלא ־ ידוע: סיכון (ניתן למדידה) או אי ־ ודאות (בלתי מידתי)?
2. רשום את הנזק ולא את הרווח: ”מה ישבר אם לא?” (עקרון הפגיעות).
3. להפיץ את ההימור לאורך זמן: סדרה של סיכונים הפיכים קטנים עדיפה על הימור אחד בלתי הפיך.
4. הכנס ”הפסקה של משמעות”: למה אני צריך את זה ומי משלם את החשבון?
5. בדוק את ההגינות: מי הוא סיכון הזנב נופל על? האם הם מסכימים?
6. תן דעתך לפסיכופיזיקה: לעשות ”חיכוך” נגד נטייה (כללי רגל, פרוטוקול החלטה ארוך).
7. השאר מקום למזל טוב, אל תעשה את זה תכנית: המבנה מנצח על השראה.
12) מיקרוסקופ מקרה (שלוש סצנות)
מדע וביוטכנולוגיה: תעוזה של השערות + אמצעי זהירות של פרוטוקולים. אתיקה היא לא בלם, אלא ביטוח של משמעות.
יזמות: סדרה של השערות זולות במקום "הכל בשביל אדום. "צוות אנטי-קרע> כותרת גאונית.
חיים אישיים: סיכון להכרה/אינטימיות הוא הימור הכרחי; בהתרגשות מתייחסים למשמעת הזהירות.
13) היכן ש ”התרגשות” מסתיימת ו ”גבורה” מתחילה
התרגשות מחפשת תחושת עצמי חדה; גבורה היא צורה יציבה של עצמך.
ההתרגשות משמשת למשחק עם הכללים; גבורה - חסדים כללים כאשר הוא יקר.
התרגשות אוהבת מחיאות כפיים; גבורה - ההשלכות שישרדו.
מסקנה: פילוסופיית הסיכון היא בית ספר לחופש
הסיכון לא ניתן לביטול, אבל אתה יכול לגדל מערכת יחסים עם הלא נודע: שם אותו, להגביל את הנזק, להפיץ אותו בזמן, להפוך אותו הוגן ומשמעותי. ההתרגשות מזכירה לנו שאנו חיים; פילוסופיה - שאנחנו אחראים. בעולם שבו ההסתברות הפכה לשפה ואי-ודאות הפכה לאקלים, הבגרות נשמעת כך:- אומץ לפגוש את הלא נודע, פרודנס לבנות מסגרת, צדק לחלוק את התוצאות, ענווה להשאיר מקום לאירוע מבלי לשרת אותו.
זה אנושי לשחק. אבל לחיות זה להיות מסוגל לעצור את היד שלך ברגע הנכון ולראות בכל הימור לא רק סיכוי, אלא גם הבטחה להיות אדם.