קזינו קריפטו
הילוך טורנט
סרטים שהראו את הצד האפל של ההתרגשות
מבוא: כאשר הימור יקר יותר מניצחון
הברק של ניאון מסתיר בקלות את המחיר האמיתי של התרגשות: בידוד, חורים פיננסיים, שקר ליקירים, סיכונים פליליים והתמוטטות איטית של אישיות. הסרטים הטובים ביותר על זה הם לא מורל, אבל תיאור מציאותי של ההשלכות. הם מסבירים מדוע ”יד אחרת” הופכת לסחרור, וכיצד הדממה בין הקליקים של האסימונים נעשית חזקה יותר מכל תזמורת אחרת.
סרטים ראשיים על הצד האפל של ההתרגשות
1) ”אבני חן לא חתוכות” (2019)
על מה: להטוטן התכשיטים הניו יורקי מסכן חיים מהימור להימור, משנה את הגבולות של מה שמותר.
למה זה משנה: הקולנוע ממש מעביר את הקצב המדאיג של ההתמכרות - רעש, דחיפות, עריכה מטורפת.
מנגנון: מרדף אחרי דופמין - הגיבור לא אוהב כסף, אלא מצב של ”כמעט ניצחון”.
דגל אדום: מצדיק את הסיכון של ”אני שולט בכל דבר”.
2) ”מהון בעלות/בעלות מהוני” (2003)
על מה: מנהל בנק גונב כדי לממן את התלות שלו בבתי קזינו.
למה זה משנה: דיוק קליני: ללא רומנטיקה, עם יובש תיעודי.
מנגנון: מחיר שקוע - ככל שאבד יותר, הרצון ”לחזור לעצמך” חזק יותר.
הלוואות סודיות, לשקר לשותף ולעבוד.
3) ”המהמר” (1974)
על מה: פרופסור לספרות הורס את עצמו עם סדרה של הימורים יותר ויותר מטורפים.
למה זה משנה: חבלה עצמית במדד דיוקן הרבה לפני מונחים אופנתיים.
מנגנון: סיכון כפייתי למען הרגשת החיים על הקצה.
דגל אדום: החלפת הישגים אמיתיים עם ”אדרנלין”.
4) ”שחקן/המהמר” (2014, רימייק)
לגבי מה: וריאציה מודרנית של אותו חוב ספירלי, פשע, קיבעון על ”יופי יפה”.
למה זה משנה: מראה כמה קל לקחת אינטלקטואליה לשליטה.
מנגנון: אשליה של ייחודיות (”זה יהיה שונה איתי”).
אסתטיקה הנפילה שלך.
5) ”קליפורניה ספליט” (1974)
על מה: החברות של שני שחקנים, שחייהם הופכים להארכה של השולחן.
למה זה משנה: ביטול הרומנטיקה של ”ניצחונות קטנים” לטובת האמת של שחיקה.
מנגנון: חיזוק חברתי - התמכרות בחברה.
דגל אדום: חיים ”בין האולמות”, שבו כל השאר הוא הפסקה.
6) ”קולר/הקולר” (2003)
על מה: ”חוסר המזל” בקזינו, שנוכחותו ”שוברת את מזלם” של אחרים, מנסה לשנות את גורל האהבה.
למה זה משנה: מיתוס המזל מפורק כמערכת כלכלית.
מנגנון: חשיבה קסומה - העברת האחריות ל ”הילה”.
דגל אדום: אמונה ב ”קמעות” וב ”עין הרע”
7) ”מיסיסיפי טחינה/מיסיסיפי טחינה” (2015)
מה: שני לוזרים הולכים ל ”החזרה”, חולמים בקול רם על קאמבק.
למה זה משנה, לקחת סוג אבל פיכח על הטעיה עצמית ונטייה.
מנגנון: סמים נרטיביים - היסטוריה חשובה יותר ממתמטיקה.
דגל אדום: מתכנן ”לסגור הכל במכה אחת”.
8) ”Shuler/Rounders” (1998) - הצד האפל ב ”ספר הלימוד”
מה: שחקן מוכשר מקריב את חייו ”למען חבר” והזדמנות שנייה.
למה זה משנה: מאחורי הטון המניע מסתתרים איומים אמיתיים - חובה, פשע, אגו.
מנגנון: הדרת הסיכון באמצעות ידידות וגאווה.
דגל אדום: ”אני חייב להוכיח” במקום ”אני חייב לספור”.
9) ”קניית הקלפים” (2021)
אודות מה: איש צבא לשעבר עם פציעה בעבר מוצא פונדקאית לשליטה בחשבון הכרטיס.
למה זה משנה: לשחק כניסיון לגאולה ולשרוד אשמה הוא מבוי סתום.
מנגנון: שליטה כהגנה מפני בושה.
דגל אדום: תלות טקסית והפעלות יחיד ”עד קהות חושים”.
10) ”לנצח את הכל/לשים Everything/2017”
מה: שחקן קטן מקבל מטמון ”שחור” של מישהו אחר ו... לא יכול להתמודד עם פיתוי.
למה זה משנה: יושר יומיומי, שבו כשלונות אינם אפוס, אלא חיי יום יום.
מנגנון: רציונליזציה לטווח קצר (”רק פעם אחת, אז אני אחזור”).
דגל אדום: ”הלוואות” סודיות למשחק, פשרות עם החוק.
11) ”רולר גבוה: סיפורו של סטו אונגר” (2003)
על מה: ביוגרפיה של שחקן פוקר גאון עם סוף טרגי.
למה זה משנה: מראה שכישרון ללא משמעת הוא לא ביטוח.
מנגנון: אגו ומתירנות מוקפים במעריצים.
דגל אדום: חיים ”כמו באגדה”, לא לממן.
12) ”ביליארד שחקן” (1961) ו ”צבע הכסף” (1986) - ”קלף” אמת מחוץ לקלפים
מה: אדרנלין, גאווה, מדריכים ומחיר ”כישרון”.
למה זה משנה: התרגשות היא מבנה של התנהגות, לא כלי.
מנגנון: זיהוי עצמי באמצעות ניצחון.
חוסר זהות מחוץ למעמד ”המנצח”.
מה הסרטים האלה מסבירים על התמכרות
1) להטות ו "כמעט לנצח. "כמעט הצלחה מצביעה על המחזור יותר מאשר ניצחון גדול נדיר.
2) אשליית השליטה. טקסים, אובייקטים ”מאושרים”, התיאוריה ”אני קורא את העולם” - מסכת סיכוי.
3) עלות שקועה. זה מכפיל את הסיכון כי נראה שהפסדי העבר הם ”השקעות”.
4) זרז חברתי. חברים-שחקנים, ”אומץ”, לחץ סטטוס - להאיץ את הירידה.
5) לשבור עם המציאות. מערכות יחסים, עבודה, בריאות - הכל הופך לרקע למען רגש אחד.
איך קולנוע עושה חושך מוחשי: שפת במה
צובר על האזעקה: קצר, ”גס” דבק לפני ההחלטה.
צליל הקהל ללא מוזיקה: זמזום, לחיצה על צ 'יפס ונשימה חשוב יותר מהפסקול.
תקריב של ידיים ועיניים: האמת של מתח בכישורים מוטוריים.
פלטות קרות של ”המשרד האחורי”: משרד, מצלמת מעקב, מדבר - שבו המיתוס של וגאס נמס.
ניצחונות ריקים מתוכן: אפילו הזכיות מוסרות ”ללא אוויר” - השמחה אינה באה.
שחקן ”דגלים אדומים” (ניתן לזהות בסרטים)
חובות סודיים, מיקרו הלוואות, ”ללוות למשכורת”.
שקרים וחיים כפולים (למשפחה/עבודה).
מבטיח ”פעם אחרונה” ומתכנן ”לסגור הכל עם ניצחון אחד”.
אובדן עניין בכל דבר מחוץ לשולחן/הימורים.
לדבר ”על מזל” במקום לדבר על גבולות ומתמטיקה.
תוקפנות כלפי יקיריהם כאשר מנסים לדון בבעיה.
איך לצפות בסרטים האלה עם תועלת
סימן את הרגע של אי-הפיכות (כאשר הגיבור מפסיק לשלוט במטרה).
תקשיב להפסקה לפני ההחלטה - ההטיה גרה שם.
להבדיל את המשחק כמלאכה (משמעת, מימון, מרחק) מהתמכרות להימורים (שנייה של אופוריה בכל מחיר).
שאל את השאלה: מה עשה הגיבור לשים מלבד כסף? אם התשובה היא ”הכל”, אתה צופה בסרט על התמכרות.
בשורה התחתונה, למה אנחנו צריכים סרטים אפלים על המשחק?
הם לא מניעים מבידור - הם מחזירים את קנה המידה של התוצאות. ההתרגשות נעשית מסוכנת כאשר ניצחון אינו מטרה, אלא הרדמה לכאב. ציורים אלה מסייעים להבחין באותות האזעקה בזמן - בדמויות ובעצמם. אם אתה משחק, לשחק כמו מקצוען: גבולות של כסף וזמן, הפסקה, כללים מפוכחים, כבוד ליקרים ואת עצמך. כל השאר הוא עלילה שמסתיימת יפה בקולנוע, אבל לעתים נדירות בחיים.