קזינו קריפטו
הילוך טורנט
הימורים בספרות מהמאה ה-19
מבוא: כאשר המשחק הפך לשפת המאה
המאה ה-19 היא תקופה של פריצת דרך תעשייתית, בועות פיננסיות, מלחמות קיסריות ותענוגות עירוניים חדשים. בתי קזינו והימורים מפריז והמבורג לבאדן-באדן ומונטה קרלו הופכים למעבדות חברתיות: כאן הם בודקים אופי, הון וגורל. ספרות קולטת מיד שפה זו - כרטיסים, עצמות, רולטה הופכים לסמלים של מזל, חובה, אשמה ותקווה, כלומר, לעצבי המפתח של התקופה.
ההקשר ההיסטורי: איפה ומה הם שיחקו
גאוגרפיה: פריז (Palais Royal), המבורג (Hamburg), הומבורג (Homburg), באדן-באדן (Baden-Baden), ויסבאדן (Wiesbaden), מונטה קרלו (Monte Carlo), לונדון (Brooks).
משחקים:- פרעה (פארו) וסטוס הם הימורים מהירים נגד ה ”בנק”, סמל למזל ”מחומם”.
- Trente-et-quarante ו-rolette - הסתברות אריתמטיקה והיפנוזה של סיבוב (סמל המחצית השנייה של המאה).
- וויסט/וויסט ובורג - מנהגים חילוניים למחצה של משמעת, זיכרון ושותפות; בפרוזה יש לעתים קרובות ”מסכה” של הגינות על התרגשות.
- קוד חברתי: אולם ההימורים הוא מראה של האחוזות: מקצינים ומתנשאים למודרניסטים בורגנים ומחוזות ”חסרי מנוחה” המחפשים דרך קצרה להכרה.
מניעים ומשמעויות עיקריים
1. גורל נגד חישוב. מפה כאורקל נגד אמונה חדשה בסטטיסטיקה ו ”חשבון האושר”.
2. חובה ובושה. ההתרגשות חושפת את כלכלת הכבוד: הפסד הוא לא רק מינוס על הנייר, אלא גם נפילה חברתית.
3. אישה תצוגה ושחקנית. מ ”מוזה סיכון” למשתתף פעיל, טקסטים מוקדמים מתנדנדים בין פטיש וסובייקטיביות.
4. מודרניות היא כמו חום. האולם הוא מאיץ זמן: כאן חיים החיים ”בירי מואץ”.
5. כפולה ואובססיה. השחקן הוא אדם של שניים באחד: יום רציונלי ולילה אפל.
קלאסיקה רוסית: מיסטיקה, קומדיה ומרפאת התמכרות
פושקין - ”מלכת עלה” (1834)
מה: החישוב הקר של הרמן מתנגש עם ”קוד שלושה קלפים” לא הגיוני.
קרא: מיסטיקה בקלפים כביקורת על הרציונליזם הנאור: היכן שהגיבור בטוח בשליטה, הספרות מחזירה את מחיר התשוקה - פחד, אשמה וטירוף. המפה כאן היא סמל הגורל, לא כלי.
לרמונטוב - ”סטוס” (1836, קטעים)
על מה: משחק לילה, אובססיה לילית, דמות של ”איש בנק זקן”.
אופטיקה: הגותו הרומנטית של המשחק: האולם הופך לתיאטרון של חושך, וההתערבות הופכת לעסקה עם צל.
גוגול - ”שחקנים” (1842)
על מה: קומדיה של רמאים, שבה רמאים מרבים רמאים.
משמעות: חשיפת תיאטרליות חברתית: התרגשות היא המשך של הונאה יומיומית; ניצחון הוא שאלה של היערכות.
דוסטויבסקי - ”שחקן” (1866)
על מה: פאולין, גנרל, מר אסטלי ו ”אני” של המספר בקדחת הרולטה.
למה זה השיא: פסיכולוגיה של התמכרות נכתבת ”מבפנים” (חוויית ויסבאדן/הומבורג). רולטה היא מכונת זמן ואשמה: הגיבור לא אוהב כסף, אלא את הסף בין נפילה לגאולה. כאן נולדת מרפאה ריאליסטית של התרגשות: טקסים, נטייה, סימן של ”כמעט ניצחון”, הטעיה עצמית עם הלוואות.
Turgenev - ”עשן” (1867)
על מה: באדן-באדן כסצנה של החברה הרוסית.
למה לקרוא: הקזינו האירופי הוא הקורצאל של הציוויליזציה המודרנית: דיבורים, רכילות, פוליטיקה - התרגשות היא רקע למעורפל חברתי ומוסרי.
עולם פרנקופוני: כסף כגורל העיר
בלזק - ”Schagreen Skin” (1831) ו ”Human Comedy”
מה: תאווה הצורכת ”עור” חיוני, ופריז היא שוק להצלחה.
ההתרגשות של בלזק: לא רק קלפים - החלפה, לוטו, ספקולציות. פריז היא בית מלאכה שבו האופי ⇄ הבירה כל הזמן מומרים.
Mérimée/Maupassant (סיפור קצר)
משחקים והימורים אפיזודיים כבדיקות לקמוס מוסרי: סצנות לקוניות שבהן אדם נראה ברגע הבחירה.
מסורת דוברי אנגלית: מועדונים, כבוד וחובה
תאקרי - ”יריד ההבלים” (1847-1848)
על מה: עולם שבו אנשים עושים מתיחות אחד על השני.
עצב משחק: קלף ופרקי הימורים קשורים עם מעמד ומוניטין: הפסד הוא סדק ב ”חזותו של ג 'נטלמן”.
דיקנס - פרקים ב ”תקוות גדולות”, ”דומבי ובנו”
על מה: תעריפים, חובות, ירושות.
אופטיקה: התרגשות כמחלה חברתית של עיר תעשייתית: קדחת של כסף נגד אתיקה משפחתית ועבודה.
טיפולוגיה של סצנות משחק: איך הם כתבו ”עצב”
1. טקס והשהייה. הודעות מודגשות, פריסת מפה, ”דקה לכדור” - הטקסט מחקה את קצב האולם.
2. אופטיקה צופה. לעתים קרובות - המספר-מציצן: המתח גדל מ ”צופה ושקט”.
3. שפת גוף. ידיים, ”לספר”, רועדות, יבש שפתיים - פיזיולוגיה הופכת את המטאפורה למוחשית.
4. סיום והשלכות. הסצנות הטובות ביותר לא מפסיקות ב ”וון/אבוד” - ואחריהן חובות, מכתבים, הפסקות, טיסה.
מבט נשי ותפקידים נשיים
אפילו בקנטונים הזכרים של המאה מופיעות סוכנויות נשים: גיבורות כנושאות הון (ירושה, שכר דירה), כמנהלות פולחניות (סלון, ערב), כשחקניות עצמאיות (לעתים נדירות, אך באופן משמעותי). הספרות תופסת כיצד כוח הקשב וכלכלת הנישואין באים במגע עם המשחק.
כלכלה מוסרית של הטקסט: כיצד המחברים ”מחשיבים” את המשחק
(Romantics (Lermontov: הגורל עתיק יותר מההסתברות, אדרנלין חשוב יותר מאיזון.
ריאליסטים (גוגול, דיקנס): המשחק הוא טכנולוגיה חברתית של הונאה וחלוקה מחדש.
ריאליזם פסיכולוגי (דוסטויבסקי): תלות כמנגנון של חזרה: בושה * הבטחה לזרוק * ”הימור אחרון” = מעגל חדש.
פרוזה סוציו-פיננסית (בלזק): השוק הוא קזינו, אבל עם מרחק רב.
גלוסרי קטן של קורא מהמאה ה ־ 19
פרעה/סטוס הוא משחק קלפים מהיר נגד הבנק; סמל של ”הון מהיר”.
טרנטה-et-quarante - ”אדום-שחור”, חצי-חשבון קדחת של סלונים.
רולטה היא סמל של המקרה המכני; מטאפורה של מכונת הגורל.
וויסט - פרוטו-ברידג '; ”בית ספר” של זיכרון ומעמד.
בנק - כסף בבית (או רמאים), נגדם הם משחקים.
כיצד לקרוא כיום: נתיבים ושאלות
כביש 1 - ”מיסטיקה וחשיפה”: Pushkin # Lermontov # Gogol.
כביש 2 - ”Psychology of Dependence”: Dostoevsky Player (עם מכתבים מוויסבאדן לביוגרפיות) # Turgenev Smoke.
כביש 3 - ”Casino City”: Balzac (עור שאגרין, פרקים על Palais Royal) □ תאקרי.
שאלות לטקסט:- מה מועבר חוץ מכסף?
- מי ”מוביל” את הזירה - גורל או חשבון?
- האם יש השלכות לאחר ההתערבות, או שהמחבר ”מקלקל” אותנו בנס?
- כיצד מתוארת הפיזיולוגיה של הרגע (נשימה, ידיים, שמיעה) - האם אתה מאמין באמת הזאת?
מיני מקרים: שלושה מיקרוסקנים תחת זכוכית מגדלת
1) ”מלכת עלה”: הכרה בכרטיס.
המפתח אינו במיסטיקה, אלא בגילוי העצמי של הרמן: ההיגיון מתקלקל בנקודה שבה התשוקה חזקה יותר ממשמעות.
2) ”שחקן”: Rivoc האחרון.
סעיפים קצרים, פעלים חמים, חזרה ”שוב” - פרוזה מדמה נטייה. חשוב לקרוא בקול רם - אתה יכול לשמוע את הדופק.
3) ”עשן”: קורצל כפרלמנט.
חדר המשחקים הוא סורק סוציולוגי: שיחות חשובות יותר מהימורים, אירופה היא תצוגה שבה רוסיה רואה את עצמה.
השורה התחתונה: למה סצנות הימורים מהמאה ה-19 לא מתיישנות
כי הם לא על "כרטיסי נס. "הם על בחירה בזמן מואץ. כותבי המאה ה-19 היו הראשונים לתרגם את המודרניות לשפת ההימורים: אתם יכולים לראות את החוקים, אתם יכולים לשמוע את הלב, והמחיר הוא אישי. ממיסטיקה רומנטית ל ”מרפאה” ריאליסטית - דרך זו הופכת את ה ”משחק” לאחת החלקות העיקריות של המאה. ובכל פעם שאנחנו פותחים פושקין או דוסטויבסקי, אנחנו נכנסים לאולם, שבו אמנות נותנת הזדמנות להבין את עצמנו לפני שהכדור נופל לחדר של מישהו.