קזינו קריפטו
הילוך טורנט
מוטיבי הימורים במוזיקה קלאסית ובאופרות
מבוא: כאשר ההימור נשמע לפני המחלף
ההתרגשות על הבמה עובדת באותו אופן כמו באולם הקזינו: ההימור גלוי, הכלל ברור, ההכרזה היא בלתי הפיכה. המוזיקה מגבירה את ה ”קולנוע” - קצב, שתיקה, גוון והרמוניה. מלחינים מראים לא רק את הגאונות של הקלפים והשבבים, אלא גם לולאה של ציפייה: הלב של הדמות מסונכרן עם האוסטינאטו של הבס הכפול, והכמעט-ניצחון - עם אקורד דומיננטי מושהה.
סצנות אופרה שבהן התרגשות היא מנוע דרמטי
צ 'ייקובסקי - ”מלכת עלה”
נושא המשחק הוא הליבה של העלילה והמוזיקה. באופרה נשמעים:- פולחן האולם (הרכב בסצנות של מועדונים: פעימה ברורה, תרועות ”חילוניות” של כלי נשיפה).
- מיסטיקה של קלפים (הרמוניה קלה וצללית של מיתרים, דינמיקה פתאומית נשברת בסצנות עם הרוזנת).
- שיא בשולחן (מתוח אוסטינאטו בתחתית, מבטא נחושת חד - כמו ”קלוץ” של כדור או פריסת מפה).
- ההתרגשות הופכת למכניקה של אובססיה: התזמורת מפתה או מנתקת את התקווה.
פרוקופייב - ”שחקן”
האופרה ”מצלמת” את הפיזיולוגיה של הרולטה בשידור חי:- התחביר של הנאום מואץ, הביטויים ”לשרוף”, התזמורת מרופטת ועצבנית.
- בסצנות של המרקמים הצפופים בקורצל עם ”חורי שתיקה” לפני סיום ההימור.
- ניצחונות נשמעים חמוצים ומתוקים: סרן אינו מביא הקלה - מוסיקה מראה התמכרות, לא ניצחון.
Bizet - ”כרמן” (שלישיית קלפים, מערכה שלישית)
קלפים ”לחזות” מוות:- מיתרים מחזיקים את דוושת הגורל, שעליה נחושת יבשה מנצחת פלאש.
- הקו הקולי של כרמן הוא רצ 'יטטיב גורלי, שבו צללים מרכזיים מתמוססים מיד בקטין.
- זה ריגוש בלי כסף - משחק רוק שבו הקצב גבוה יותר מהסיר.
Massenet - ”Manon” (Hôtel de Transylvanie)
משחק סלון כסצנה חברתית:- מקצבי ריקוד, ואלס ורטיגו, נבל וחליל מבריק.
- בזוהר זה מוביל המלחין להתמוטטות מוסרית: התזמורת ”מחייכת” וההרמוניה מתמלאת בחרדה.
ורדי - ”לה טרוויאטה” (מפלגתה של פלורה)
אלפרדו מנצח ומפסיד לעצמו:- המקהלה וצורות הריקוד עושות רעש ”מתחת לקלפים”, בשיא - מחווה תזמורתית יבשה, שאחריה השקט גובר יותר מאשר תרועה: זריקת כסף - ”קיפול” אתי של אהבה.
פוצ 'יני - ”נערה מהמערב (La Fanciulla del West)”
מסיבת פוקר בתור בית משפט:- פליז נמוך ובסים כפולים יוצרים את החוק של הצפון;
- ההימור הוא חייו של ג 'ונסון, וכאשר הגיבורה משנה את המפה, התזמורת לא עושה ”אפקט זול”, אלא היפוך מוסרי - גדול דרמטי ללא אופוריה.
איך התוצאה ”עושה” התרגשות: טכניקות שנשמעות
1) קצב ההימור.
אוסטינטו כפול בס/ויולה = ”ספירת שבבים”.
האצה לשיא, ואז הפסקה לשבריר - ”ברגע שהכדור נופל”.
2) הרמוניה של ציפייה.
הדוושה השלטת, מקצב החלפה, אקורדים שביעיים לא פתורים - הבטחה ללא הגשמה.
כרומטיקה בנחושת/עץ היא טעם של ”מזל מר”.
3) טימברה ו ”צ 'יפס” של התזמורת.
קלרינט/בסון - חלפון אירוניה פנימית.
קורנט/חצוצרה - גאונות חילונית, ”אולם”.
גלוקנשפיל/נבל הם ”ניצוצות” של אשליה מנצחת.
פיציקטו כפול בס - ”קליקים” של צ 'יפס.
4) שתיקה כהשפעה העיקרית.
לפני שמניחים את מפת הגורל, התזמורת מוסרת ללחישה - והצופה שומע את הדופק שלו.
מנגינה ליד השולחן ל ”משחק מזל” במוזיקה של המאה ה-20
היגיון ההימורים זורם לשיטות של מלחין:- ג 'ון קייג' - "Music of Changes": הלחנה על פי I-Jing - סיכוי מילולי "כמלחין. "זה בלתי אפשרי להחליף את ההתרגשות בשליטה - זה נשאר לקבל את הלא נודע.
- ויטולד לוטוסלבסקי - "Jeux vénitiens' ואחרים: אליטוריקה מבוקרת - התזמורת מנגנת בחופשיות בתוך מסגרת מסוימת, המנצח רק מדליק/מכבה את הבלוקים. הסיכון הוא פורמלי בהליך.
- שטוקהאוזן - "Klavierstück XI": סדר הקטעים נקבע "באותו הרגע. "המופיעה היא שותפה לכתיבת המאמר.
זוהי כבר האסתטיקה של הסיכון, ולא העלילה של הקזינו: ההימור מועבר מהגיבור לטקסט של המוזיקה עצמה.
ריקוד וסלון ”מסכות” של התרגשות
לא כל התרגשות היא על קלפים ורולטה. לפעמים זה משחק חברתי:- וולטס, פולקה, דוהרת של סוף המאה ה-19 יוצרים אפקט ורטיגו: עיגול מטרי מהיר = ”הימור על עכשיו”.
- צעדות וקנקנים הם הימורים קצרים: כאן ועכשיו אנרגיה, שבו הניצחון הוא ההתזה עצמה.
רשימת השמעה קטנה (היכן להתחיל להאזין)
1. צ 'ייקובסקי, ”מלכת עלה” - סצנות מועדון ופרק המשחק האחרון.
2. פרוקופייב, ”שחקן” - קורצל ומונולוגים של הגיבור לפני/אחרי ההימורים.
3. Bizet, ”כרמן” - שלישיית קלפים ”En vain pour éviter...”
4. מסנט, ”מנון” - הוטל דה טרנסילבני.
5. ורדי, ”לה טרוויאטה” - ערב אצל פלורה (רקע כרטיס + פיצוץ אלפרדו).
6. פוצ 'יני, "La fanciulla del West' - פוקר במערכה השנייה.
7. לוטוסלבסקי, Jeux vénitiens - להרגיש ”סיכון מנוהל”.
8. קייג ', מוסיקה של שינויים - לשמוע איך סיכוי הופך לצורה.
איך להקשיב לפרקי ”הימורים” בקפידה
לחגוג את דקת הדומייה לפני הדומייה.
תקשיב לפעימות העממיות, הן ”סופרות את האסימונים”.
השווה את הגדול אחרי הניצחון עם הרגש האמיתי של הסצנה: זה קורה שזה נשמע ”קר” - המלחין מראה את הריקנות של הניצחון.
עקוב אחר המניעים: תאים כפייתיים הם האנלוגיה המוזיקלית של ”נטייה”.
שורה תחתונה: מוסיקה כקופאי הגון
הקלאסיקה אינה יוצרת רומנטיזציה של מזל עיוור - היא מראה את מחיר התשוקה ואת ארכיטקטורת הסיכון. באופרות, התרגשות היא מנוע עלילתי, במאה ה-20 - שיטת קומפוזיציה; בשני המקרים, אותו הדבר עובד: ציפייה ל- Textual = denoument = תוצאה. ציון טוב, כמו קופאי טוב, לא מרפרף: הוא נותן חוקים, חושף את ההימור ולא מסתיר את התוצאה. לכן הסצנות של המשחק ו ”מוזיקת המזל” כל כך קליטות - אפשר לשמוע בהם איך אדם מנסה לאלף את הגורל ובכל פעם שהוא לומד מידה וחירות מחדש.