איך התרגשות הפכה לחלק מהמיתולוגיה של הקפיטליזם

מבוא: כאשר הסיכון הופך לסיפור גורל

הקפיטליזם גדל על כת של הזדמנויות: כל אחד יכול ”לשחק” עם רעיון, עבודה, הון ולשנות את מעמדו. כאן ההתרגשות אינה רק רגש, אלא גם השפה המצדיקה סיכון: "מי שמחליט ראוי. "עם הזמן, השפה הזאת הפכה למיתוס שמסביר הצלחה וכישלון, מעצבת את הטקסים של שווקים, הגיבור של "יזם-שחקן" והציפיות המאסיביות של "כל הקופה" - מהתמורה לסטארטאפים.

1) שורשים תרבותיים: מוסר עבודה, סיכוי וברכת ההצלחה

משמעת רציונלית + לגיטימציה של רווחים. בחברות בורגניות מוקדמות, הסיכון בהשקעה היה מוצדק מבחינה מוסרית: רווח הוא סימן ליכולת ולראיית הנולד.

דמות של גיבור בעל יוזמה. מסוחר חדשני לתעשיין ומשקיע הון סיכון, הגיבור ”מעמיד” את הסדר הרגיל, מנצח ממרחק רב.

מגורל להסתברות. מטפורות דתיות של ”כושנות” הופכות לחילוניות - ”כישרון מוכר סיכוי”, ”סיכון מתוגמל”.

2) ריצות זהב ומחזורי מניות: תרחישים של התרגשות המונית

חום (זהב, נפט, נדל "ן, קריפטו). עלילה חוזרת: שמיעת * growth growth growth _ hypting averything action. כל מחזור ניזון 이야기 של ”עידן חדש”, שבו חוקי העבר ”כבר לא עובדים”.

בועות מניות כהופעה. עיתונים, טלגרף, רדיו, טלוויזיה, רשתות חברתיות - כל צעד טכנולוגי האיץ את זיהום ההתרגשות. הצופה ההמוני הופך למשתתף, והשוק הופך לתיאטרון בעל תפקידים קצרים.

3) סטארטאפים ומיזמים: מקצועיות ”התרגשות מנוהלת”

היגיון תיק השקעות. מיזם מכיר בשיעור התמותה הגבוה של פרויקטים, אבל מוכר את המיתוס של ”חד הקרן”, אשר ישלם על הכל. זה זכייה ממוסדת.

נרטיב כנכס. הגשות, ימי הדגמה, ”סיפורי העתיד” הן דרכים לגיטימיות להגביר את השווי,

ספרינט ותרבות בירה. הזכות לטעות היא חלק מהטקס. ההתרגשות מובנית באמצעות מדדים, סיבובים, קבילות, משחק עם חוקים ושופטים.

4) הלוטריזציה של הקפיטליזם: כאשר הסיכוי גובר על המתמטיקה

"כרטיס לניידות חברתית. "לימוד, קריירה, שוק - שימש כהגרלה עם סיכויים אטומים, שבו "כל אחד יכול"

סיכונים ורגרסיה לממוצע. במציאות, גורמים מערכתיים (גישה להון, רשתות, מוסדות) ומפזרים את הסיכויים באופן לא שווה, אך המיתוס נשמר על חשבון סיפורים נדירים ”מעוני למיליארדרים”.

מיקרולטרים של חיי היומיום. גלגלי קשבק, קופסאות שלל, אפשרויות בינאריות להמונים - הסביבה הכלכלית רוויה ב ”הימורים קטנים”.

5) וול סטריט כבמה: גיבורים, אנטי גיבורים, טקסים

סוחר בוקרים ומשקיע חכם. שני ארכיטיפים מזינים את המיתוס: תהילה מיידית לעומת רוגע ”למרחקים ארוכים”.

טקסי ביטחון עצמי. מסחר בפעמוני פתיחה, ”לוחות מומחים”, אותות סופניים - תיאטרליזציה, המגבירים את הערכיות הרגשית של הסיכון.

פעולות מם והמון. רשתות חברתיות הפכו את הקהל לבמאי המחזה: התרגשות קולקטיבית מסוגלת להביס את היסודות לזמן קצר.

6) משחק עבודה וצריכה: מדדים כצ 'יפס

נקודות, רמות, תגים. מכירות, כושר, אימונים ואפילו צדקה מוגדרים כמשחק: המטרה היא תכופה, ”נצחונות” קטנים כדי לשמור על מעורבות.

תופעות לוואי. כאשר KPIs הופכים ל ”שבבים”, זה מפתה לשחק נגד המטרי ולא עבור ערך אמיתי. מיתוס ההתרגשות מחליף משמעות בתהליך.

7) מדיה, מיתוס ואפקט הנגישות

מזל נדיר נראה בכל מקום. סיפורים על מיליארדר הזוכה ב ”סדרה של הימורים בטוחים” סותמים את שדה המידע, ומסיטים גוש של כשלים בלתי נראים.

סריאליזציה של הצלחה. דוקודרמס, ביופיקה, פודקאסטים - ”דרכו של הגיבור” נמכרת כמתכון משוכפל, אם כי לעתים קרובות הוא שורד ורוח של מזל.

8) מתחים אתיים: בין חדשנות לפעולה

קו דק. ההתרגשות מניעה את הסיכון שהקידמה זקוקה לו (טכנולוגיות חדשות, שווקים), אבל בקלות נכנסת לספקולציות, מניפולציה ומוצרים טורפים.

אי-שוויון מידע. אלה עם גישה לנתונים ומבנים הופכים את ההתרגשות של מישהו אחר להכנסה,

אחריות של מוסדות. רגולטורים, החלפות, פלטפורמות ותקשורת יוצרים את ”כללי המשחק” - החל משקיפות נתונים ועד להגבלות על קבוצות פגיעות.

9) כיצד מיתוס ההתרגשות משקף את המוסר היומיומי

הצלחה = כבוד? המיתולוגיה הקפיטליסטית מקטינה לפעמים את מידותיה לתוצאות ההתערבות: "התברר - המשמעות היא חכמה. "זוהי רציונליזציה רטרוספקטיבית מסוכנת המצדיקה סיכון מבלי לנתח את איכות ההחלטות.

נורמליזציה של חוסר יציבות. שינוי תדיר של מקומות עבודה, ערים, פרויקטים הוא רומנטי כ ”משחק קידום”, אם כי עבור חלק מהאנשים זה מערבולת כפויה.

טקסי ”הפעלה מחדש”. האקטונים, מאיצים, אתגרים - צורות תרבותיות המבטיחות ניסיון חדש = סיכוי חדש.

10) מסקנות מעשיות לעסקים ולחברה

עבור יוצרי מוצר ופלטפורמה

1. עיצוב לא מניפולטיבי. מכילים ”ווים” התנהגותיים שהופכים סיכון נורמלי למשחק אובססיבי (הסתברויות נסתרות, גלילה אינסופית, תיבות שלל ללא שקיפות).

2. שקיפות של הסתברויות וכללים. הפוך סיכונים, עמלות, סיכונים נראים לעין ”בשני קליקים”.

3. מגבילים. גבולות רצוניים, תזכורות זמן, צעדי חיכוך לפני פעולות בסיכון גבוה.

4. עודד למרחקים ארוכים. מדדים מדורגים כך שתרומות ברות קיימא מוערכות, לא ”חד פעמיות מנצחות”.

למשקיעים ולעובדים

1. תן דעתך לציפייה (EV), לא ל ”אגדה”. "הפרד בין איכות הפתרון לבין התוצאה.

2. לנהל את הבנק. משאבים: כסף, אנרגיה, הון חברתי. גיוון, כרית, תרחישי יציאה.

3. נרטיבים מסננים. תבדוק איפה הניצולים נמצאים מולך ואיפה המדגם המלא.

4. נוהלי אנטיט. הפסקה, חוקי כניסה/יציאה, יומני החלטה, ניתוח עובדתי נגדי.

עבור רגולטורים ותקשורת

1. תקני שקיפות. פורמטים לגילוי סיכונים, תיוג פרסומי, דרישות הדגמת הסתברות.

2. הכשרה פיננסית באוריינות. עבודה שיטתית עם בתי ספר ופלטפורמות - איך לקרוא גרפים, להבין שונות וסיכון.

3. אחריות ל ”מזימות נס”. "איזון סיפורי הצלחה עם תוצאות טיפוסיות.

11) חילוקי דעות בין תרבויות: מיתוס אחד - מסכות שונות

כת של יזם ו ”כל הקופה”, מוכנות לפשיטת רגל כ ”ניסיון הבא”.

אירופה: דרישה חזקה יותר לקיימות, ביטוח לאומי ושקיפות - מיתוס ההתרגשות מתחלק על ידי המוסדות.

אסיה: שילוב של משמעת קולקטיבית עם מודרניזציה במהירות גבוהה - מיתוס המזל שזור במיתוס העבודה.

אמריקה הלטינית: יזמות כניידות חברתית; התפקיד הנמרץ של הקהילות וההכרה הציבורית ב ”ניצחון”.

12) רשימה של ”מבט מפוכח” בהתרגשות בכלכלה

האם אני מבין את ההסתברויות והשונות האמיתית של התוצאות?

האם אני חולק EV ותוצאה אחת?

האם אתה מחשיב עלויות נסתרות (זמן, מוניטין, חלופות אבודות)?

יש לי גבולות ותוכנית יציאה לפני שאני נכנס לסיכון?

האם אני מחליף את הערך של מרדף מטרי/הייפ?

איפה אני רואה את הדגימה המלאה, ואיפה רק ”כוכבים”?

מסקנה: מיתוס ההתרגשות והבגרות של הקפיטליזם

ההתרגשות גרמה לקפיטליזם להיות מהיר, נועז ויצירתי - אבל גם רועש, לא אחיד ונתון לאשליה עצמית. החברה הבוגרת אינה מסכנת את עצמה, אלא מנהלת אותה: היא בונה כללים שקופים, מלמדת אותך לספור ציפיות, מעודדת מרחוק ומכבדת את הגבולות האנושיים. אז מיתוס ההתרגשות עובד כמנוע של התקדמות, לא כמלכודת... ו ”המשחק” הופך למשמעותי עם כללים, שולחן הוגן וסיכויים שכולם מבינים.