קזינו קריפטו
הילוך טורנט
כמה התרגשות מוצגת בתיאטרון ובמחזות זמר
מבוא: מדוע המשחק ”מחזיק” באולם
תיאטרון ומחזות זמר אוהבים ריגושים, כי כבר יש לו את מנוע הבמה המושלם: הימור? על הבמה, זה הופך להיות פולחן (כללי המשחק), דופק (מוזיקה/קצב הדיבור), וסיומת (רגע שלא ניתן להשמעה מחדש). הצופה מבין את ההתערבות ללא חשיפה וחווה אותה כהחלטה אישית של הגיבור.
1) איך תיאטרון מחקה קזינו ללא קזינו
סאונד. קליקים צ 'יפס - bass כפול פיציקטו; הנחת קלפים - castanets/claves; ”נפילת כדור” - נפח יבש אחד.
אור. כתמי ”משרד אחורי” קרים על השולחן וכפות ידיים; ניאון חם לפיתוי; ה ”תאורה” של האולם בשיא היא תחושת השיפוט של הציבור.
כוריאוגרפיה. הפצה כפלסטיק קומבינטורי: ספירלות זרועות, ”מכניקה” croupier; בקרפסה - מיז-en-סצנה מעגלית של הקהל.
אביזרים. בסיפונים ושבבים מותנים קל יותר ”לשיר” לאולם; האמיתיים תוקעים את הקצב. שבבי ”מגע” גדולים נקראים מהמרפסת.
טקסט והשהייה. ”שקט לפני המפה” הוא האפקט המיוחד העיקרי. ההפסקה ארוכה מנוחה - והאולם כבר ”לשים” יחד עם הגיבור.
2) ארכיטיפים וקשתות שקל לקרוא מהבמה
בקר מקצועי (בור בוס/” קורא” של מספר): אמונה בסדר ומשמעת, קשת להכרה של גבולות השליטה.
כאוס-טריקסטר (שחקן רחוב/פורע חוק): שובר את החוקים, משלם עבור חופש.
Muse/showcase (כוכב המופע, גברת המזל): הפיתוי הופך לבחירה של סובייקטיביות.
שחקן תלוי: מעגל של ”כמעט ניצחון”, חובות, הונאה, ורגע של אמת או התמוטטות.
מערכת כדמות: טקס, תצפית, ”הבית תמיד מנצח”.
3) מחזות זמר שבהם ההתרגשות היא מרכיב חשוב
בחורים וחתיכות (1950)
ניו יורק קוביות יורים והשליחה שרה בראון הוא הסטנדרט של ”הימורים” דרמה מוזיקלית.
מספרים: Luck Be a Lady (בקשה למזל), Sit Down, You' re Rockin" the Boat (קהל קומיקס "kaparsis").
סצנת משחק: קהל כמקהלת הגורל; הימור = אהבה ומוניטין, לא רק כסף.
ירח דבש בווגאס (2015)
המחזמר מבוסס על הסרט: חובות כרטיס, אלביס צנחן, ניאון כדמות.
טון: רטט פופ של פיתוי + המוסר של בחירה.
קבלת פנים: ה ”בית” מוכר באמצעות כוריאוגרפיה ואור - המערכת מחייכת בזמן שהגיבורים משלמים.
Dirty Rotten Scoundrols (2004 )/The Producers (2001)
לא על הקזינו פשוטו כמשמעו, אבל מזימות והימורים להחליף את השולחן: הונאות למוזיקה הם גם משחק עם סיכוי ושליטה.
מסקנה: במחזות זמר, ההימור הוא לעתים קרובות מוניטין, ו ”הבנק” הוא מחיאות הכפיים של הקהל.
כניסות ”קלאסיות”
שיקגו (משחק רולטה מזל/חצר), קברט (אווירת קזינו לילה ויימאר), איש המוזיקה (פאניקה מוסרית סביב ”ביליארד” כ ”הדבקה בהימורים”) - סיכון כעצב חברתי.
4) פוקר והימורים על דרמות וקומדיות
פטריק מרבר - בחירת הדילר (1995)
פוקר כצילום רנטגן של פגיעות גברית.
סצנה: כמעט בלי ”טריקים” - המתח עושה את קצב הדיבור ועוצר לפני הקריאה.
אתיקה: רומנטיזציה אינה מספיקה; אפשר לראות את מחיר הניצחון.
גוגול - ”שחקנים” (משחק)
רמאות כתיאטרון - מי יהיה ”לשחק” מי.
בימוי: המשחק הוא היערכות, כך מראה ומחוות משוכנעות הן חשובות, לא הקלפים עצמם.
”פוקר” סצנות בטנסי וויליאמס, אוניל, רפרטואר עכשווי
ערב פוקר הוא היררכיה חברתית ומגדרית (ויליאמס). התרגשות היא דרך לא לשמוע כאב; השולחן הוא המקום שבו מערכת היחסים מתקלקלת.
5) החלטות מוזיקליות: כיצד ההימור ”נשמע” על הבמה
אוסטינאטו בתחתית (בס כפול/צ 'לו) = ”ספירת שבבים”.
הרמוניה של ציפייה: שליטה מושעית, קדנציות מטעות, ”הקפאת” האקורד לפני הנחת החוצה.
כלי הקשה: שעונים, מצבות, מקלות - ”קליקים” קצרים במקום צלילים מציאותיים.
קונטרפונקט: הבזק גדול על גבי החלטה גרועה (צחוק מהקהל - וקר במבט).
הטריק העיקרי הוא שתיקה. רגע לפני התוצאה - ”אוויר”, שבו אתה יכול לשמוע את הנשימה של השחקן והאודיטוריום.
6) כוריאוגרפיה ומיז-en-סצנה ”סצנות קזינו”
קוביות: מעגל, מרכז - ”יורה”; גלי קהל - קוד לזריקה.
בלאק ג 'ק/בקראט: שולחן כתוף; גיאומטריה נוקשה של ידיים (זוויות 45 °, 90 °) מדגישה את הכללים.
פוקר: חזיתית ”דו-קרב”, אלכסונית - לצופה/קנוניה.
תראה כמו מטבע: למי שיש קשר עין עם הקהל יש כוח ברגע.
7) כיצד להראות התמכרות ביושר (ללא רומנטיקה מרוככת)
מחזור: ”כמעט ניצחון = ההבטחה לפרוש = בפעם הקודמת” - צריך להיות גלוי על הגוף ובדיבור.
מחיר: אחרי כל הימור - תוצאה (קריאה מלווה, עימות, אובדן אמון).
טון: הימנע מ ”הדרת נטייה”; אם האופוריה קצרה ו ”בטעם מתכת” בתזמורת.
אור: מניאון ל ”משרד האחורי” - המעבר לאמת, שבה הוא כבר לא עובד יפה.
8) ניתוח מקרים של שלוש סצנות
א. ”מזל להיות ליידי” - ”טקס מותנה של עסקה”
המקצב הוא כמו דומינו, המקהלה היא ”חוזה חברתי”, הפסקה במילה גברת היא ההימור של הגיבור לא על מזל, אלא על נאמנות.
ב. משחק פוקר קאמרי פינאלה
שני כתמי אור (פנים/ידיים), נפח אחד נמוך מתחת ל ”קריאה”, גשר יבש - ושקט. ניצחון נשמע חלול - אנחנו רואים התמכרות, לא ניצחון.
סצנת קוביות קומיקס C
רעידות בקהל - סינקופה בכלי הקשה; ”זמן איטי” לפני זריקת; פיצוץ - מקהלה על המבצר; עוד ”חתך גבוה” כמו הנגאובר אחרי צחוק.
9) רשימות של צוות ההפקה
מנהל
איפה השיעור יקר יותר מכסף (מוניטין, אהבה, חופש)?
איזה טקס אני מראה ואיפה אני שובר אותו באופן משמעותי?
האם התוצאה נראית לעין לאחר התוצאה?
מיהו ה ”בית” שלנו וכיצד הוא מיוצג (אור, מקהלה, תקנות)?
מנהל מוזיקלי/מעבד
האם יש אוסטינטו ו ”חורי שתיקה”?
האם עקומת המגמה חופפת להיגיון הקצב?
האם יש קונטרפונקט אחד (מוסיקה מול זריקה) בנקודת מפתח?
מעצב במה/אור
האם ניתן לקרוא את השולחן מהמרפסת (בניגוד למרקמים)?
איפה ”העין בשמיים” (בדיקה עליונה, מצלמה)?
איך אתה עובר באופן חזותי מניאון ל ”משרד האחורי”?
כוריאוגרף/פלסטיק
מחוות אייקון נקיות (הימור, קריאה, קיפול).
האם הקהל עובד בגלים (קוביות) או דופק (פוקר)?
10) מבטא תרבותי ומסורות מקומיות
קורצל אירופאי - אלגנטיות, פולחן דקדוקי (מנון, אופרטה).
התרגשות ברחוב אמריקאי - קהל, אנרגיה, סלנג (בחורים וחתיכות).
בית הספר הרוסי - מתח פסיכולוגי ו ”מחיר הבושה” (דרמטיזציה של ”שחקן”, ”מלכת עלה”).
סצנות אסייתיות הן קוד של כבוד, הימור כחוב (במחשבות קבוקי, משחק כסימן חברתי).
11) טעויות אופייניות ש ”הורגות” את ההתרגשות על הבמה
הצליל ”הביס” את הדרמה: המוזיקה מראש ”אומר” איך היא תסתיים.
ריאליזם אביזר משוחזר: קלפים נשמעים, אבל הימורים לא נשמעים.
אין השלכות: וון/אבוד - ומיד ”המספר הבא”.
אין הפסקה: לא יהיו קתרזיס ללא שתיקה.
הטקס נשבר ”למען הכיף”, ולא למען המשמעות.
12) מומלץ ”רשימת השמעה” של סצנות ומספרים
חבר' ה וחתיכות: מזל להיות ליידי, לשבת, אתה רוקין" הסירה
ירח דבש בווגאס:- מחזות: Deler's Choice (מרבר), Players (גוגול)
- הכנס ”משחק” פרקים: ערב בפלורה (לה טרוויאטה), שלישיית קלפים בכרמן - כמודלים מוזיקליים ובימתיים של פולחן/גורל
השורה התחתונה: תיאטרון הוא יותר ישר מאשר קזינו
הסצנה מראה לא ”ניצחון נס”, אלא את המחירים של בחירה. הביצועים הטובים ביותר ומחזות זמר על התרגשות מורכבים משלושה דברים פשוטים: טקס מדויק, הפסקה רגישה ותוצאה שמשנה את מסלולו של הגיבור. ואז הכוריאוגרפיה של ההפצה, האוסטינאטו של הבס הכפול והאור ”עין בשמיים” הופכים למה שהצופה מגיע לתיאטרון: לראות מי הוא יהיה בזמן ההימור שלו - ולשמוע את השתיקה שלו לפני ההחלטה.