קזינו קריפטו
הילוך טורנט
הסיפור מאחורי לאס וגאס קזינו
1) מדבר, רכבת והתנחלויות ”חוטאות” (עד 1931)
לאס וגאס היא תחנת רכבת בקו שבין סולט לייק סיטי ללוס אנג 'לס. מדבר מוהאבי, מקורות מים נדירים, שבילים חוצים - כל זה יוצר נקודת משיכה לסוחרים, מחפשי זהב, חיילים ועובדים עונתיים. בתחילת המאה ה-20, היה מנהג סותר ברחבי מדינת נבדה: משחקי קלפים והימורים היו נסבלים או אסורים ברמה העירונית. בשנת 1909, נבדה אסרה באופן רשמי הימורים, אבל חדרים אפורים וסלונים תת קרקעיים חיו בפריפריה, מתודלק על ידי זרם של אורחי מעבר.
2) השפל הגדול והשנה המכרעת: לגליזציה (1931)
ההתרסקות בשוק המניות והירידה הכלכלית פוגעים במדינה עם בסיס תעשייתי קטן. ב-1931, הרשויות בנבאדה קיבלו החלטה הרת גורל - הם החוקיים הימורים כמקור של תקציב ותעסוקה. באותה תקופה מתחילה בניית סכר הובר (Boulder/Hoover Dam) על נהר הקולורדו: אלפי פועלים מגיעים למדבר ויוצרים ביקוש קבוע לבידור, ברים זולים ושולחנות משחקים. לאס וגאס הופכת ל ”מחנה יום של בונים” ול ”עיר לילה של פיתויים”: האולמות החוקיים הראשונים, בתי קפה ומלונות עם חדרי הימורים גדלים ברחוב פרימונט המרכזי.
3) Fremont Street: The Neon Showcase of a Young Town (שנות ה-30-40)
רחוב פרימונט הופך ללב לאס וגאס המוקדמת. סימנים מופיעים כאן כי להגדיר שפה חזותית חדשה לעיר המדבר: ניאון, חיצים, שברונים מהבהבים. מלחמת העולם השנייה מביאה בסיסים צבאיים לנבדה וזרם חדש של חיילים שהעיר מציעה להם חופשות קצרות טווח. לאחר המלחמה, תיירות הרכב גדלה - ארה "ב-91 (רצועת לאס וגאס העתידית) מודגשת כמסדרון לנופשים מקליפורניה. בשנות ה-40 התפתח שילוב חשוב: חדרים זולים + אולמות מרווחים + תוכניות + מסעדות, וכל זה תחת מותג אחד של בתי מלון וקזינו.
4) לידתו של סטריפ ו ”רומן מאפיה” (שנות ה-40-1950)
מחוץ לגבולות העיר, מתקנים מופיעים בארצות הברית-91, שם הקרקע זולה יותר, חניה נרחבת יותר, ומסגרות רגולטוריות רכות יותר. מלונות-בתי קזינו עם הנושא של יוקרה ”מזרחית”, שיק של המערב או גאונות הוליוודית נבנים על הרצועה. באותה תקופה, נתונים הקשורים לפשע המאורגן מעורבים במימון ובניהול מספר פרויקטים. הם מביאים משמעת בקופות, ניהול קשוח ואוריינטציה להראות. העיר זוכה למוניטין של ”עיר הבירה הבוגרת של הבידור”, ולפורמטים של בתי קזינו שבהם המשחק משולב עם החיים כהופעה: במה, תזמורות, קומיקאים, מערכונים ומסעדות מאוחרות.
5) המדינה לומדת לנהל תעשייה (שנות החמישים)
בשנות ה-50 של המאה ה-20, נבאדה הידקה את השליטה: גופים מיוחדים של פיקוח על הימורים נוצרו, הליכי רישוי, אימות מקורות מימון ודרישות לשקיפות הפעילות הוכנסו. במקביל, העיר מתנסה בתופעה של ”תיירות אטומית”: ניסויים גרעיניים באתר הניסויים שמצפון ללאס וגאס הופכים לחלק מהתדמית התקשורתית - תיירים צופים בהבזקים עם שחר ומבלים את הערב בתערוכה. ניאון, ג 'אז, קוקטיילים, האופוריה של השגשוג שלאחר המלחמה - כל זה מחזק את המגנט של העיר.
6) קורפורטיזציה ועידן חדש של ממשל (שנות ה-60-70)
בסוף שנות ה-60, החלה סחיטת ההון הפלילי מהרכוש ומהשליטה המבצעית. משקיעים גדולים וחברות ציבוריות מחליפים אותם: הנהלת חשבונות, אבטחה וניהול בתקופה זו, מתחמי המלון גדלים ורוחבם, מתקני הכנס הרציניים הראשונים מופיעים. לאס וגאס מפסיקה להיות אך ורק ”עיר של משחק” והופכת לאתר נופש רב-תפקודי: חופשות משפחתיות, תערוכות, קונגרס עסקי, גולף, קניות.
7) 70 אתגרים והימור בקנה מידה (סוף שנות ה -1980)
אינפלציה, זעזועי אנרגיה ותחרות עם אטלנטיק סיטי הם להכות שוליים. התשובה של וגאס היא להגדיל ולסבך את המוצר: מלונות קזינו הופכים למיני-ערים עם עשרות מסעדות, זירות, אזורי אקווה, מקומות קונצרטים. ההנהלה מבינה שכדי לשמור על אורח יותר מערב אחד, יש צורך בשילוב של כמה ”מנחים” - משחקים, גסטרונומיה, קניות, ספורט ותוכניות.
8) 1989: ”מיראז” והמצאת המגאקורט (סוף שנות ה-80-90)
השקת ”מגה-נופש” עם ארכיטקטורה תימטית, אזור פרוזדור רחב היקף, מופעים מרהיבים וסנכרון של כל השירותים לתרחיש יחיד קובע את הסטנדרט החדש של הרצועה. בשנות ה-90 של המאה ה-20 התנסתה וגאס בבום בנייה: מתחמים נושאיים מ ”פירמידות” ו ”טירות” ל ”אירופה הקטנה” גדלים על קילומטרים של כביש מהיר, הציבור נמשך להצעות ידידותיות למשפחה, הפקות קרקס גדולות, גלריות קניות ענקיות ופסטיבלים גסטרונומיים. המשחק חשוב, אבל הוא הופך להיות רק אחד מעמודי התווך של הכנסה.
9) איחוד, משבר והפעלה מחדש (2000-2010)
אחזקות גדולות קונות תיקים של נכסים: הסינרגיה של הזמנה, תוכניות נאמנות ולוח השנה אירועים מגדילה את העומס כל השנה. המשבר הפיננסי העולמי של 2008 פוגע בזרמי תיירות ובהשקעות, אבל העיר מגיבה עם רפורמטציה: הימור על שורות מסעדות מפוארות, בהדרגה, וגאס מחזירה את הקצב הודות למספרים מעודכנים, ניווט מודרני, שירותים ניידים ודגש על חוויית האורח.
10) ספורט ו ”הרוח השנייה” של העיר (2010-2020)
הופעתם של זיכיונות ספורט גדולים ואירועים בינלאומיים הופכת את לאס וגאס לבירת לוח שנה: גפרורים קבועים, קרבות כותרות, הצגות, פסטיבלי מוזיקה אלקטרונית, פרסי תעשיית הבידור. רחובות קניות ומיצבי אמנות נעשים חשובים לא פחות מחדרי משחקים. העיר מאחדת את מעמדו של אתר נופש אוניברסלי של רגשות, שבו הקזינו הוא הליבה, אבל לא הסיבה היחידה לביקור.
איך ”נוסחת וגאס” עובדת: למה בתי קזינו השתרשו כאן
1. תשתית לגליזציה + עבודה. ההחלטה של 1931 וזרימת העובדים לסכר התחילו מסה קריטית של ביקוש.
2. כבישים ומכוניות. קרבה לדרום קליפורניה ושדרת US-91/Las וגאס הפכה את העיר למטרה נוחה ליציאה.
3. תיאטרליזציה. משלטי רחוב פרימונט למגה-שו מודרניים, וגאס תמיד מכרה את התסריט של הערב, לא רק את השולחנות.
4. רגולטור גמיש. מקצועיות של שליטה, רישוי, ציות - האמון של אורחים ומשקיעים גדל יחד עם הסדר.
5. גיוון הכנסה. חדרים, גסטרונומיה, קמעונאות, ספורט, כנסים - המודל הרב-ערוצי מייצר מחזורים ושעות-עונה.
תווי מפתח ומוסדות (כלליים)
יזמי רחוב פרימונט המוקדמים: יוצרים של בתי המלון הראשונים עם אולמות, ברים, חזות ניאון.
בעלי הון ומפיקי תוכניות מאמצע המאה: הון משולב עם כישרון תיאטרלי.
הרגולטורים של נוואדה במחצית השנייה של המאה: הציגו סטנדרטים של משחק הוגן, שקיפות וקבילות של מקורות כספים.
מפתחים של מגה-קורט של סוף המאה ה-XX: המציאו ”הכל תחת קורת גג אחת” בקנה מידה של עיר קטנה.
בד חברתי ותרבותי
לאס וגאס היא עיר של עובדים עונתיים וחולמים, בה התעשייה מעסיקה אלפי מקצועות: מקופאים ושפים ועד מעצבי תאורה ופרחים. בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 התפתחה תרבות השעשועים: במות, תערוכות מגוונות ומאוחר יותר - בתי מגורים של כוכבי עולם. הבישול הופך למטרה עצמאית של הביקור, הקמעונאי - ”העלייה לרגל” השנייה אחרי הניאון. וגאס לומדת לעבוד עם קהל משפחתי, תיירים עסקיים וחובבי ספורט.
צדדים חשוכים וקלים של צמיחה
ההיסטוריה של וגאס גם יודעת את הסתירות: מנהגים מחתרתיים של העבר, התלות של הכלכלה במחזורים, הפיתוי ”לחדש את המיתוס” ולשכוח מאחריות. התשובה הייתה ציות, משחק אחראי, תוכניות שליטה עצמית, כמו גם הרחבת סדר היום - אמנות, כנסים, ספורט, גסטרונומיה, פרקטיקות ברות קיימא בבנייה וניהול משאבים.
ציר זמן (קצר)
חרם ההימורים של נבדה משנת 1909.
1931 - לגליזציה; ההתחלה של בום הבנייה, הצמיחה של רחוב פרימונט.
1931-1936 - בניית סכר הובר; זרם מסיבי של עובדים.
שנות ה-40 - תחילת היווצרות סטריפ לאורך ארה "ב-91; מלונות קזינו.
שנות החמישים - הגבירו את הפיקוח והרישוי; ”תיירות גרעינית”; המופע הוא יום השיא.
שנות ה-60-70 - תאגיד ניהול, צמיחת פלח הכנס.
1989 - לידתו של ”מגה-קורט”, הסטנדרט החדש של הרצועה.
90 - בום בנייה נושא, גיוון של הכנסה.
2000-2010 - איחוד, משבר והפעלה מחדש; דגש על גסטרונומיה, קמעונאות, קונגרס.
זיכיונות ספורט ואירועים בינלאומיים כעמוד תיירות חדש.
מסקנה: מדוע כאן
לאס וגאס הפכה לעיר קזינו מסיבה: רצון פוליטי, תנופת תשתיות, אמריקה אוטומטית, כישרון תיאטרלי ושליטה כשירה התפתחו לשילוב נדיר. כאן הם למדו איך להפוך מדבר לסצנה, וביקור לתרחיש של רגשות. לכן, ההיסטוריה של הופעתם של בתי קזינו בלאס וגאס אינה רק כרוניקה של החדר עם רולטה; זה הסיפור על איך העיר המציאה את עצמה מחדש והפכה את המשחק לתעשיית ניסיון שניתן לזהות על ידי ניאון ברחבי העולם.