קזינו קריפטו
הילוך טורנט
התרגשות בתעשיית הסרטים של המאה ה-20
התרגשות היא אחת העלילות ה ”קולנועיות” ביותר במאה האחרונה. זה פשוט בקודים (כרטיסים, שבבים, רולטה) ובאינסוף משמעויות: מזל נגד חישוב, מערכת נגד אישיות, פיתוי נגד מוסר. המאה ה-20 העניקה לקולנוע מקצב חדש של העיר, ניאון ומוזיקה של כסף - ואיתם גלריה שלמה של שחקנים גיבורים, רמאים, קובעי ספרים ובעלי קזינו. מאמר זה הוא התפתחות של התרגשות מסך: אסתטיקה, סרטי מפתח, טכניקות מתח וכיצד התעשייה דיברה על חופש והתמכרות דרך שפת ההימורים.
1) אוריגנס: קולנוע שקט, אקספרסיוניזם ותחושה מוקדמת של המשחק (1900-1920)
הקולנוע המוקדם חקר את הפסיכולוגיה של הפיתוי והמזל עוד לפני הקודיפיקציה של הז 'אנרים. המסך השקט נמשך לצילומי תקריב של ידיים, פרצופים, למחוות - כך הדקדוק החזותי של בלוף נולד. האקספרסיוניזם הגרמני הוסיף צל, אלכסון, מוזיקה מטרידה ודמות מניפולטיבית: המשחק הפך למטאפורה לשלטון על הגורל. ההתרגשות כאן היא לא רק קלפים; זהו מבנה של פיתוי ושליטה הצפוי למסיבות נואר עתידיות.
אלמנטים של תקופת מפתח:- ניגוד של אור וצל כפרשנות מוסרית;
- נוף מרומם יתר על המידה כ ”לחץ מערכת”;
- משחק כדרך להראות אובדן זהות.
2) קוד הייז, נואר והאסתטיקה של חשד (1930-1950)
בהוליווד, נואר היה ספוג בגשם, אורות קדמיים מסנוורים, קריינות וטעויות קטלניות. בתי קזינו ומשחקי מחתרת הפכו לעתים קרובות לצומתי עלילה: כסף, פשע ותשוקה מתכנסים כאן. עם הצגתו של קוד הייז, התהדקו הסימנים המוסריים: הסרט יכול היה לנצנץ בפיתוי, אך המערכת ”דרשה חשבון נפש”. אז קם הקאנון: השחקן מנצח בזירה, אבל מאבד את הגורל.
רעיונות וטכניקות:- בלוף כמבנה דרמטי (הגיבור מסתיר את האמת וגורר בזמן);
- אור ”מלמעלה” מעל בד ירוק - מטרון מתח חזותי;
- דמויות נשיות כסוכנים של סיכון וחירות, ערעור הסטטוס קוו.
- ”Bob le flambeur” (1956) מאת ז 'אן-פייר מלוויל (Jean-Pierre Melville) - גשר לכבשן האירופאי וניאון לעתיד;
- ”הילד מסינסינטי” (באנגלית: The Cincinnati Kid, 1965) הוא ספר לימוד של פוקר פסיכולוגי, שבו עיניים קרובות חשובות יותר מהכרטיס עצמו.
3) ”הונאות גדולות” והגל החדש של משמעת (שנות ה-60-70)
שנות השישים והשבעים הביאו את התרמית למסך כתזמור של סיכון. המערכת ההוליוודית הפוסט-קלאסית אפשרה לגיבורים להיות יותר דו-משמעיים וסופים פחות מוסריים. העריכה נעשתה יותר עצבנית, הצליל יותר תיעודי, והמשחק הוא תחום של אסטרטגיה חברתית.
כותרות מפתח ושיעורים:- ”אושן 11” (1960, מקורי) - קזינו כסצנה לשוד אופנתי של ג 'אז.
- ”The Hustler” (1961) ו- ”The Color of Money” (1986) - ביליארד כאחות ילידת הפוקר: מממן משמעת, אופי, עלות של הערכה עצמית.
- ”העוקץ” (1973) - תרמית כבלט: עריכה, מוזיקה, טקס אמון ובגידה.
- ”קליפורניה ספליט” (1974) - חיי היומיום של השחקן: ההתמכרות אינה בגמר, אלא במארג של חיי היומיום.
- ”המהמר” (1974) - הימור כדרך למצוא את קצה החיים.
- תוכניות ארוכות ועריכה ”נסתרת” מחזקים את הנוכחות;
- ריאליזם של צליל (לחיצה על שבבים, שיעול יבש של הקהל) כאמת חדשה.
4) ניאון, המאפיה והכלכלה של הפיתוי (שנות ה-80-90)
סוף המאה ה-20 העניקה לקולנוע לאס וגאס מיתוס - לא רק עיר, אלא מכונה לעיבוד תשוקות. תשתית ההתרגשות באה לידי ביטוי: ניהול, ביטחון, ”שלטון הבית”, מקור הכסף. המצלמה בוחנת לא רק את השולחן, אלא גם את המשרד האחורי: מי סופר מי מרגל, מי מוחק עקבות. ההתרגשות מפסיקה להיות תשוקה מקרית והופכת לתעשייה עם חוקים.
סרטי מפתח והטריקים שלהם:- אטלנטיק סיטי (באנגלית: Atlantic City, 1980) היא עיר קזינו.
- The Color of Money (1986) - Mentor/Learner: Technology Transfering Risk Technique.
- ”איש הגשם” (1988) - כביש דרך וגאס כמעבדה אישית של הסתברויות וטקסים של המשחק.
- ”קזינו” (1995) - אנטומיה של קזינו: מצמחייה לדיווחים; סגנון הניאון, ההאטה והקולות מאחורי הקלעים.
- ”Rounders” (1998) - לידתו של עידן הפוקר הפוסט-סובייטי והפוסט-אינטרנטי: קני סוף, ניהול כספים, משמעת.
- ניאון וזכוכית כסמל לשקיפות/אשליה;
- מעברי קיטור במסדרונות - ההשפעה של הימור רציף;
- פסקול המתח ”סמן” (סיביות, אדוות, מתקתק).
5) מסלול גלובלי: לא רק הוליווד
המאה ה ־ XX - תקופת הגלובליזציה של ההתרגשות על המסך.
צרפת: מלוויל ואחריה - פוקר/היסט כאסכולה של איפוק וקוד כבוד.
איטליה וספרד: ריגוש חקוק במלודרמה ובהקשר פוליטי; הימור הוא צורה של גורל, לא רק בידור.
הונג קונג ויפן: סרטי מקאו, דרמות יאקוזה - תערובת של כבוד, חובה והדגמה של טקס שולחן.
מזרח אירופה: התרגשות כמטאפורה למחסור ו ”בלוף חיים” תחת הכללים המחמירים של המערכת.
6) כיצד הקולנוע בונה את המתח של סצנות ה ”משחק”
מבחינה ויזואלית:- תקריב ידיים, אז סדר עיניים חשוב: כך הצופה קורא טקט, ואז פסיכולוגיה;
- אור מכוון מלמעלה - מבודד את השולחן, יוצר ”אמת פועלת”;
- הרכב מעגלי - המצלמה הולכת סביב השולחן, אנחנו ”קרובים” בטקס.
- תערובת של ”אולם שקט” וקליק מבטא של צ 'יפס - מטרונום של סיכון;
- הדבקות שווא (הצגת תגובה, מפת הסתרה) - צבירה בלוף;
- עצור לפני הפתיחה - שליטה בנשימת הצופה.
- הימור כבחירה מוסרית, לא חשבון;
- ”חובה/פשע/אהבה” - שלושה כוחות מותחים את הגיבור;
- מחיר הזכייה תמיד גבוה יותר מכסף: כבוד, חופש, שם.
7) כלכלה של ייצוג: מרומנטיקה לתקנות
ככל שהתעשייה מתבגרת, הסרטים עוברים מהרומנטיזציה של המזל לנאום של כללים: ציות, התבוננות, ”עין האלוהים” מעל השולחן. קזינו על המסך של המאה ה -20 הוא כבר תאגיד, שבו אלגוריתם הסיכויים בנוי לתוך הפנים. הגיבור יכול לנצח פעם אחת, אבל הערך הצפוי נשאר בבית - והסרט מדגיש זאת בכנות על ידי שינוי האיזון בגמר.
8) מגדר, מעמד, נדידה
חלקות הימורים במאה ה-20 חושפות שכבות חברתיות:- גבריות בגבול - בדיקת מצב וסיכון;
- תפקידים נשיים יוצאים מהקלישאה של סוכנות ”קטלנית” (מדריכים, שותפים במשחק, מארגני הונאות);
- אופטיקה מהגרים - וגאס ואטלנטיק סיטי כמעליות ומלכודות חברתיות באותו הזמן.
9) הקו האתי: אחריות נגד התמכרות
הקולנוע של המאה ה-20 מציג שוב ושוב את לוח ההתמכרות: כאשר ההימור הופך לא לכלי בחירה, אלא לטקס בריחה. אפילו בהונאות האופנתיות ביותר, האקורד האחרון הוא אזהרה: מות מערכת יחסים, אובדן פנים, ריקנות של ניצחון. ריגוש מסך מלמד אותנו להבחין בין משחק כמלאכה של משמעת ולשחק כסחרור של הרס עצמי.
10) מורשת למאה ה ־ 21
הגמר של המאה ה-XX (”קזינו”, ”עגלגלות”) סיכם: התרגשות היא כבר לא רק מקרה, אלא מערכת אקולוגית עם כללים, התבוננות ומתמטיקה. במאה ה-21, ממשקים מקוונים ושווקים חדשים יתווספו למערכת האקולוגית הזו, אבל שפת המתח - תקריב, שתיקה לפני הפתיחה, לחיצה על שבבים - תישאר זהה. זו המאה ה-20 שקובעת את הקאנון שכל הסרטים ה ”בדיוניים” המודרניים שבו אליו איכשהו.
עבור אוצרים, עורכים ומפיקים
בחירה: ”Neon and Noir: 15 Films About Rission About Melville to Scorsze”.
מודול חינוכי: מיני-הרצאה ”הסתברויות ועריכה: למה בלוף עובד על המסך”.
סדנת במה: ניתוח של ”תקריב - הפסקה - נתיחה שלאחר המוות”
המאה ה ־ 20 הפכה את ההתרגשות לשפה אוניברסלית של הקולנוע: באמצעות מפות ורולטה, היא דיברה על מעמד, זהות, חמדנות, תקווה ומשמעת. המסך לימד אותנו שהמשחק הוא לא רק הימור על השולחן, אלא גם הימור על עצמך: מי אתה כאשר תיק הולך נגדך, וכי אתה מוכן לקחת סיכונים למען שם, אהבה או חופש.