קזינו קריפטו
הילוך טורנט
הימורים במצרים העתיקה ובערים שומריות
מבוא: שתי תרבויות - אחת משתוקקת להזדמנות
מצרים ושומר נתנו לעולם לא רק כתיבה ואדריכלות מונומנטלית, אלא גם צורות בר קיימא של משחקי מזל. לוחות, צ 'יפס, המון עצמות מלווים בחגים, קבלות דיפלומטיות, פנאי משפחתי ולפעמים, אסורים במקדש. ההתרגשות כאן היא לא רק על ניצחון, אלא גם על גורל, גזירה קדומה ויחסיו של האדם עם האלים.
מצרים: מסנט ועד מכני - משחקים בין עולם האנשים לעולם הבא
Senet (senet).
המשחק המצרי המוכר ביותר הוא הסנט: לוח מלבני של 30 תאים (בדרך כלל 3 × 10), שבבים של שני צבעים והרבה (מקלות, עצמות טטרהדרליות או ”שוטים”). בחיי היומיום, הסנט היה בידור ואירוע להימורים קטנים (מזון, בד, תכשיטים). במונחים דתיים, זהו סמל למסע של הנשמה דרך הניסויים של דואט. אין זה צירוף מקרים שלוחות סנט מצויים בקברים: משחק משמעו ללמוד ”ללכת בדרכים” של העולם שלאחר מותו.
מכן (mehen).
משחק ”נחש” עם לוח מעגלי בצורת תאים דמויי נחש, דמויי אריות ותנים. דינמי, תחרותי ומרהיב מבחינה חזותית. פחות סביר שהיא תתרועע עם הדת, אבל היא טבועה בפנאי בבית המשפט.
התרגשות והימור.
המצרים אהבו הימורים יומיומיים: תוצאת המשחק, הצעד הראשון, סדרת ”מזל טוב”. "ההימור היה על ערכים קטנים - לחם, בירה, בד, סיכות, לפעמים שעות העבודה של המשרת. בתים גדולים אירחו ”ערבי משחק” עם מוזיקה ויין; בכיתות הנמוכות - מסיבות מאולתרות ברחובות ובבתי מלאכה.
מוסריות ורגולציה.
האתיקה נעה בין גינוי ”בזבוז זמן” לבין הכרה בפנאי תמים. הכהונה הייתה זהירה ממשחקים ”תמורת כסף” ליד מקדשים, אך סובלנית למשחקים חגיגיים בבתים, אם לא התערבו בחבר המושבעים.
שומר, אור ובבל: ”משחק המלך” והימורים עירוניים
”המשחק המלכותי מאור”.
אב טיפוס מירוץ/לוח מסלול: לוח עם 20 תאים, ”שקעים” של מזל, שני סטים של שבבים והרבה (קוביות פירמידליות או מקלות). המטרה היא להריץ את השבבים שלך לאורך המסלול מהר יותר מהיריב, באמצעות תאים ”שמחים” עבור בונוסים והגנה. המשחק שילב אסטרטגיה וסיכון, מה שהופך אותו לאידיאלי להימורים.
שערי עיר וארמונות.
בערים השומריות ניגנו בסדנאות, בשווקים ובבתי האצולה. אליטת הארמון עסקה ב ”ריגוש אינטלקטואלי”: הם התחרו בספירת מהלכים וחישוב סיכויים; אומנים - במשחקים מהירים עבור זכיות קטנות.
מצלחות לכללים.
כתב יתדות תיאר את הניקוד, תאים ”מוצלחים” ואיסורים בסיסיים (למשל, מהלכים לא מקובלים). התעריפים נקבעו מראש - מקומץ תבואה ובירה ועד מטילי כסף קטנים מאזרחים עשירים.
מקדש וחוק.
כמו במצרים, הרשויות הדתיות החליפו את ה ”מטוטלת”: אז סובלנות (אם אין שערוריות), ואז קשיחות (אם המשחק הפך לשכרות ומלחמות). מסביב למתחמי המקדש היו ”אזורי הגינות” שבהם נאסרו התכנסויות רעשניות וכל כסף למשחק. בתוך הערים יש מסבאות וחצרות, שם המשחק שגשג.
כלים נפוצים של ריגוש: עצמות, מקלות, אסטרגנים
לוט ועצמות.
הן מצרים והן מסופוטמיה השתמשו במקלות מתויגים, בעצמות פירמידה קטנות ובאסטרגנות (עצמות של מפרקי בעלי חיים). הם קבעו את הצעד הראשון, כלובים מיוחדים, מהלכי בונוס, וגם ביצעו מיני לוטו וגילוי עתידות.
אסטרגנים בין משחק להגדת עתידות.
”הגרלה זעירה” ביתית: זריקת אסטרגאן פורשה כאות - הדבר חיזק את התחושה שהמזל ”אושר על ־ ידי האלים” ודחף להימורים קטנים ”על האות”.
התרגשות, חגים וחיים
חגים ציבוריים.
בימי החגיגות (הכתרה, קציר, תהלוכות דתיות) יצאו המשחקים לרחובות. ההימורים נעשו סמליים: ”לאושר”, ”למזל טוב בבית”. "מסבאות עברו לשיעורי "מבוגרים", במיוחד בערבים.
משפחה ומלאכה.
מסיבות של משפחת סנט או משחקי אור מאוחדים. בסדנאות ובחצרות-קרוואנים האירו הצדדים את הציפייה והמשא-ומתן; לפעמים הזכייה הפכה ל ”הנחה” או ”הטפה”.
דת וסמליות של מזל
מצרים: דרך הנפש והגנת ראא.
סנט בטקסים על מכשולים חולפים. הניצחון במשחק קיבל קונוטציה טקסית: ”הבית מוכן לגורל טוב”.
מסופוטמיה: אומנים ו ”רוזטים”.
ה ”רוזטים” בלוח אור נתפסו כסימנים טובים. הכוהנים יכלו לגנות את היתדות, אך הכירו בכוחם של הסמלים כ ”רמזים לאלים”.
הגבול של מה מותר.
הדתות של שתי התרבויות לא זיהו אוטומטית את המשחק עם חטא; רק חריגות, רעש וחובות שהובילו להתפוררות המשפחה ולעלבון האלים נידונו.
כלכלה ושליטה חברתית
כלכלה קטנה של התרגשות.
המשחקים האכילו את המאסטרים: ייצור לוחות, שבבים מגולפים מעץ, אבן, עצם; לצייר מקלות ואסטרגנים. מסבאות הרוויחו כסף ממשקאות; לפעמים הם לקחו ”עמלה” בשולחן - צורה מוקדמת של ”קצה הבית”.
חובות ומועמדים.
כאשר התעריפים עברו את הגבולות הסבירים, חובות הופיעו. בתגובה, הזכירו הרשויות ”אחריות מקומית”, ובמסבאות - הכללים: איסור על משחק החוב, הגבלת ההימורים, זכותו של בעל הבית לגרש מתאבקים.
חוקים ומכניקה: למה המשחקים האלה ”עבדו”
מסלול + סיכוי. המשחק של סנט ואור הם שולחנות מירוצים, שם המגרש נותן תנועה, והתאים/שבבים יוצרים אסטרטגיה.
ללא הקלטה מורכבת. קל לזכור את החוקים, אפשר לשחק בכל מקום.
מיקרו יתדות. זה נוח לשים ”לאט לאט” - בטוח יותר מבחינה חברתית, אבל מרגש.
ביצועים חברתיים. המשחק הוא סיבה להיפגש, לדון בחדשות, לעשות עסקאות.
מיתוסים ומסודרים
"המצרים שיחקו רק למען הדת. "לא: פנאי ביתי והימורים קטנים נפוצים; הדת נתנה למשחק משמעויות נוספות.
השומרונים אסרו על כל ההימורים. "לא בדיוק: האיסורים היו על מקום ומידה; משחק מתון התנהל, במיוחד בבתים פרטיים ובחצרות.
"המשחקים היו פרימיטיביים. "נהפוך הוא: תחומים מתחשבים, תאים "מאושרים", איזון של מזל וטקטיקות - עיצוב בוגר.
כרונולוגיה (מפושטת)
מצרים השושלת המוקדמת: צורות מוקדמות של סנט; מסיבות בית, אסוציאציות טקסיות.
הממלכה האמצעית-חדשה: תקופת השיא של הסנט; מכני בפנאי בית המשפט; הארכת התעריפים ”לקטנים”.
Early Shumer: Shapping the ”Game of Cheers”; מסיבות עירוניות בחצרות ובבתי מלאכה.
אכד-בבילון: תקן לוח, גללי כתב יתדות; רגולציה של מסבאות רועשות.
גלוסרי
Senet - לוח מרוצים מצרי 3 × 10 תאים; משחק + פולחן.
מכן הוא ”נחש” משחק מעגלי עם דמויות חיות.
”המשחק המלכותי מאור” הוא שולחן מירוצים סומרו-בבלי עם 20 תאים עם ”שקעים”.
אסטרגנים הם העצמות של המפרקים של בעלי חיים, המשמשים כקוביות והרבה.
מורשת למודרניות
המשחקים המצריים-שומריים קובעים את ”נוסחת הזהב” של הפנאי: כללים פשוטים + סימבוליות ויזואלית + סיכון שניתן לנהל. מהמסיבה המשפחתית ועד שיעור המרזח, זה על דבק חברתי, אמון ומזל טוב בדיקות ב "מחיר נמוך. "משחקי לוח מודרניים ואפילו מכניקת הקזינו ירשו את מאזן המזל והשליטה שלהם, כמו גם את הרעיון שמשחק הוא כלל, פולחן ותקשורת בו זמנית.
רעיונות המשך באתר שלך
”סנטה כאב הקדמון של טבלאות מירוצים מודרניות: מעיצוב למתמטיקה”
”טברנות רחוב ממסופוטמיה: מה הם שתו, מה הם ניגנו, וכמה הם שמו”
”אסטרגנים, מקלות, עצמות: האבולוציה של הלוט מגילוי עתידות ועד משחקים”
”דת נגד פנאי: כיצד תרבויות עתיקות אילפו התרגשות”