קזינו קריפטו
הילוך טורנט
הימורים ברומא העתיקה וביוון
מבוא: שתי תרבויות - שני סגנונות של סיכון
העולם היווני קישר את המשחק לחגיגה, שירה ותקשורת על התסמינים; רומא - עם מנהג של הימורים, הגבלות חוקיות ופנאי בבית באמבטיות, במסבאות וברחובות. שתי התרבויות הותירו מורשת רבת עוצמה לאירופה, החל במונחים (”alea”) וכלה בפורמטים (קוביות, גזעי לוח, אסטרטגיות צבאיות על הלוח).
יוון: סימפוזיה, עצמות ולוחות ”אינטלקטואליים”
אסטרגנים ועצמות
אסטרגנים (עצמות של מפרקים של בעלי חיים) וקוביות נזרקו על התסמינים. התוצאות שימשו כמשחק, וסיבה לבדיחות, הרמות כוסית, מיני-הימורים, מיין לתכשיטים קטנים. בחיים האורבניים, המשחק ”על קטן” הרג את הזמן בסדנאות, יארדים ועל הדרגים.
פטיה ו ”משחקי לוחמים”
פטיה היא לוח אסטרטגי עם ”חלוקי נחל/שבבים”, שבו המטרה היא להקיף ו ”ללכוד” דמויות אויב. זהו אב הטיפוס של משחקים מופשטים צבאיים: פחות אקראיות, יותר טקטיקות. היא הייתה אהובה על אזרחים משכילים כמאמנת הגיון וויכוח.
קוטבוס ו ”תעוזה חברתית”
קוטאבוס התאמן בהילולה - זריקת שאריות יין על היעד. המשחק איחד מיומנות, מזל וביצועים חברתיים: המנצחים זכו לתהילת הערב, המתווכחים - הנושא המרכזי של האפיגרמות.
ספורט הימורים ומרוצים
ערים יווניות חיו בתחרויות: אתלטיקה, ריצת מרכבות. הימורים היו לא רשמיים, לעתים קרובות ”כבוד” של מיני או גימנסיה. בקרב האנשים - הימורים קטנים על תוצאות הגזעים והקרבות; לאצולה יש הימור על מוניטין וחסות של ספורטאים.
מוסר ופילוסופיה
אפלטון והוגים אחרים חשדו ב ”משחקים למטרות רווח”, אך הבחינו בין פנאי מתון לבין התרגשות הרסנית. מידה אתית אידיאלית ושליטה עצמית: המשחק מותר אם הם לא פוגעים בבית, במלאכה ובמדיניות.
חוק וחיים
ערים הטילו הגבלות מקומיות על מפגשים רועשים ומשחקי כסף ליד מקדשים וכיכרות. פקידים יכולים לפזר מסיבות ”לילה”, מסבאות יפות שבו המשחק הפך לקרבות. בחגים, הגישה התרככה.
רומא: ”alea”, tabernae ומטוטלת האיסורים
Alea - זורק כסמל של מזל
המילה ”אליאה” הפכה לשם נרדף להימורים. עצמות (טסרה) הושלכו לבתים, לחנויות, למרחצאות בדוכני הקרקס. היו עצמות וזיופים ”ישרים”; שיחק מטבעות, דברים, לפעמים שירותים. הביטוי ”גבס” הוא דימוי רומי לנחישות וסיכון.
טאבולה ו ”קרובי משפחה” שש בש
טאבולה הוא לוח מירוצים עם שבבי תנועה בהרבה: מהיר, הימורים, נוח להימורים. וריאציות אפשרו לנגן ”לזמן מה” או ”למותג”, והבעלים של הממסד יכול היה לקחת ”עמלה” - ”קצה בית” מוקדם.
לודוס לטרונקולורום - ”משחק של שודדים”
משחק אסטרטגי שבו ”לוחמים” (latrunculi) לוכדים זה את זה עם סביבתם. הצבא והפקידים העריכו אותה: היא מאמנת חישובים ותשומת לב. התרגשות כאן בהימור על תוצאת המשחק בין ”השחקנים החזקים”.
איפה הם שיחקו?
תנאים: לאחר הרחצה - אצווה בקוביות או טאבולה, הימור על כמויות קטנות.
טברנים (tabernae, popinae): רעש, יין, זריקות מהירות; הבעלים שמרו על הסדר ועל ה ”עמלה”.
רחובות וחורשות: לוחות מאולתרים נשרט על אבן.
מחנות צבאיים: חיילים סילקו את זמן הפנאי שלהם בעצמות,
חוקים ומוסר
באופן רשמי, משחקי כסף הוגבלו או נאסרו מחוץ לחגים. היוצאים מן הכלל הורשו לצאת לחגים גדולים (כמו סאטורנליה), כאשר ”הזוג החברתי” שוחרר בכוונה תחילה: מסכות, חילופי תפקידים, נדיבות ומחזה - כן. מורליסטים ביזבזו זמן ושערוריות חוב; שופטים יכולים לסדר ולסגור מאורות ”רעות”. אך הסובלנות היומיומית הייתה רבה: ”אל תפרסמו - ואל תשחקו במתינות”.
נשים, עבדים, מעמד
המשחק הציבורי של נשים נחשב הפרה של הגינות, למרות שבבתים פרטיים מסיבות הבית הורשו "למעט. "עבדים שיחקו באישור הבעלים; לפעמים הזכיות הלכו ל ”צרכים כלליים” בבית. ההיררכיה החברתית הייתה גלויה אפילו ליד השולחן.
דת וסמליות: Tühe and Fortune
היוונים דיברו על טיוק (מזל), הרומאים על פורצ 'ן. מקדשי מזל עמדו במקומות עמוסים: אנשים הביאו מתנות "עבור יד שמחה. "בחגים, המשחק הפך לטקס של התחלה חיובית לשנה/עונה, אבל כמרים ומורליסטים הזהירו: עודף הוא הדרך להתפוררות המשפחה והחובות האזרחיים.
כלכלת פנאי: ייצור, עמלה, ”שוק שחור”
בעלי מלאכה יצרו עצמות מעצמות, ארד, שנהב, זכוכית; קרשים עשויים מעץ ואבן. מסבאות הרוויחו כסף ממזון, יין ו ”עמלת שולחן” קטנה או ריבית מהבנק. היו גם עצמות ”טעונות”, נגדן הם נלחמו עם צ 'קים וגינויים.
מכניקה והתנהגות שחקן
כללי אקראי מהיר + מינימלי: עצמות וטאבולה קל להסביר למתחילים.
סצנה חברתית: עדים, בדיחות, הרמות כוסית - נהג של מעורבות.
הימורים קטנים, חזרות תכופות: נוח פסיכולוגית, אבל במרחקים ארוכים ה ”בית” או יריב מנוסה מנצח.
אתיקה של מידה: מתינות ו ”משחק טהור” עודדו, חובות והונאה נגזרו.
הימור על משקפיים
במדיניות היוונית ובערים רומיות תמכו ספורטאים, מרכבות ומאוחר יותר גלדיאטורים. ההגרלות הרשמיות לא היו ממוסדות, אלא הימורים ביתיים שגשגו: שכנים טענו, אומנים שמרו על ”יתד קטן” בסיעת המרכבות האהובה עליהם, מחסניות שיחקו משחקים ”מוניטין” בינם לבין עצמם.
השוואה: יוון נגד רומא
ההקשר: יוון - סימפוזיה ופלסטרה; רומא - מונחים וטברנה.
מבטא: יוונים - יותר ”משחקים מדברים” ואסטרטגיה; רומאים - זריקות, מהירות ושליטה משפטית.
מורס: שתי התרבויות הכירו במשחק כחלק מהפנאי, אך דרשו מידה; ההבדל הוא בחומרת ההגבלות על משק הבית ובנפח האיסורים הקטינים.
מורשת: מונחים, מכניקה, קודים חברתיים של המשחק היוו את הבסיס למסורת האירופאית של פנאי והימורים.
כרונולוגיה (מפושטת)
יוון הקלאסית: Simposii, astragani, petteia; הימורי ספורט ביתיים.
הלניזם: מגוון משחקים עירוניים, חלוקת לוח ועצמות במזרח הים התיכון.
רומא המוקדמת: Alea כמו פנאי יומיומי; ניסיונות משפטיים להגביל את המשחק.
רפובליקה מאוחרת - אימפריה: עלייתם של טבולה וגיימינג רחוב; סובלנות ביתית במהלך קמפיינים תקופתיים נגד הפרזות; ”רישיון חג” (במיוחד סאטורנליה).
מיתוסים ומסודרים
"הרומאים שיחקו באופן חוקי תמיד ובכל מקום. "לא: ההגבלות היו במקום, במיוחד מחוץ לחגים; עונשים נעו מקנסות לסגירת מוסדות.
היוונים שיחקו רק למען האמנות, טעות: סימפוניה היא יין, בדיחות והימורים; הפורמט ”התרגשות מתונה” פשוט זכה להערכה.
"נשים היו אסורות לחלוטין. "נורמות של הגינות מוגבלות משחק ציבורי, אבל מסיבות בית פרטיות התקיימו, במיוחד בחגים וחוגים משפחתיים.
גלוסרי
אליאה (Alea) היא כינוי רומי נפוץ להימורים.
טאבולה הוא לוח מירוצים עם שבבים, האב הקדמון של מכניקת ”נארד”.
Ludus latrunculorum הוא משחק אסטרטגי ”מלחמה” עם דמויות מסביב.
אסטרגלוי - אסטרגנים (עצמות), המשמשים כהרבה ו ”עצמות”.
סימפטיה היא משתה יווני עם שירה, מוזיקה ומשחקים.
סאטורנליה הוא חג רומי עם מחילה על מוסר ומשחקים.
מסקנה: אסכולת המזל האירופית
היוונים לימדו את אירופה להפוך את המשחק ל ”שיחה ומידה”, הרומאים ל ”שלטון וסדר”. "יחד הם יצרו מנהג של זריקות הוגנות, הימורים פשוטים וסצנה חברתית מסביב לשולחן. מאז, התרגשות בתרבות האירופית היא לא רק סיכון, אלא גם ביצוע, כלל, כבוד, וכמובן, הנאה - בכפוף למדידה.
רעיונות המשך באתר שלך
”מפטיה לשחמט והולך: אילן יוחסין של משחקי לוח אסטרטגיים”
”שבתאי כשסתום חברתי: למה חגים להפוך את המשחק לחוקי”
”מסבאות ומרחצאות: מודל כלכלי של פנאי ברומא”
”אסטרגנים וקוביות: איך המתמטיקה של הסיכוי נולדה בים התיכון העתיק”