קזינו קריפטו
הילוך טורנט
הימורים בספרות: מדוסטויבסקי עד המינגווי
מבוא: מדוע המשחק הוא העלילה
ספרות חוזרת כל הזמן להתרגשות, כי ההימור הוא מודל דחוס של בחירה. בסצנה אחת - חירות וגורל, היגיון ותנופה, חישוב ואמונות תפלות. משולחנות קלפים בסנט פטרסבורג לברים מערביים ורולטה פריזאית, כותבים חקרו לא כסף, אלא אופי: מה אדם עושה כאשר הכל יכול להיות מוכרע בתנועה אחת.
1) סצנה רוסית: מפות, רוק ו ”אופי רוסי”
פושקין - ”מלכת עלה”.
ההתרגשות כאן היא פחות משחק ויותר טקס של אובססיה. הרמן משוכנע שהעולם נכנע לקוד הסודי של ”שלושה קלפים”, ומשלם על אמונה בטירוף מופרז. פושקין מציג את המניע העיקרי של המסורת הקלאסית: ניצחון המזל על גאוות ההיגיון.
גוגול - ”שחקנים”.
הקומדיה של רמאים מראה כי שולחן הקלפים הוא תיאטרון של הונאה, שבו זה לא המיומנות של ספירה שמנצחת, אלא המיז-en-סצנה החברתית. גוגול מתרגם התרגשות למישור המוסר: מי ”ישחק” את מי.
Lermontov - ”Stoss” (שבר).
דמוניות רומנטיות וקור המזל מצויים בעלילת המשחק ה ”קטלני”: כאן החפיסה היא כלי של גורל, לא פנאי. האסתטיקה היא כשרון אפל של גורל.
טולסטוי - פרקי קלף של ”מלחמה ושלום”.
דולוחוב וניקולאי רוסטוב מראים שתי אתיקות סיכון: טכניקה מנצחת צינית ואמונה נאיבית במזל. השיעור של טולסטוי מפוכח: ההתרגשות הורסת לא את הארנק, אלא את הכבוד.
דוסטויבסקי - ”שחקן”.
רומן גדול על התמכרות לרולטה. עבור אלכסיי איבנוביץ ', המשחק הוא צורה של אישור עצמי, ניסיון להוכיח את רצונו לעולם ופולינה. פסיכולוגיה מתוארת עם דיוק לא רציף: מחזור התקווה * צובר * אופוריה * ”דוגון” = התמוטטות. כאן, לראשונה, נוסח רעיון מפתח: התרגשות אינה קשורה לכסף; זה על מלחמה נרקיסיסטית על המציאות.
2) נקודת מבט אירופית: כסף, כבוד ומסכות חברתיות
בלזק - ”קומדיה אנושית”.
קלפים הם מדדים ברמה. התרגשות היא חלק מכלכלת התשוקה: היכן שההון והמוניטין נעוצים זה בזה. ניצחון מתגלה לעתים קרובות כהפסד מוסרי.
מופסנט - סיפורים קצרים.
למופסנט יש משחק - מיקרוסקופ של תקוות בורגניות: הימורים קטנים, חלומות גדולים, נפילות פתאומיות. הטון חשוב - אהדה ללא רומנטיזציה.
סטפן צוויג - ”24 שעות בחייה של אישה”.
רולטה היא מנוע של דחף מיידי, כמעט מטורף וחרטה מהירה באותה מידה. התרגשות היא השפעה המסווה את עצמה כאהבה/ישועה.
תומאס מאן - ”Magic Mountain” (חיי הקלפים של בית ההבראה).
המשחק הוא הרקע לשיחות על גורל אירופה: משמעת נגד פיתוי, סדר נגד אנטרופיה. שולחן הקלפים הופך למטאפורה להיסטוריה.
3) העולם האנגלו-אמריקאי: גבולות, ספורט ו ”הזכות לקחת סיכונים”
המינגווי - ממשחק, נזירה ורדיו לשמש גם עולה.
יש לו פחות ”קזינו”, יותר אתיקה סיכון. שוורים, דיג, ציד, פוקר או אפיזודות פוקר הם סימולטור של סטיות: יש סיכוי לקום מהשולחן בזמן. גיבוריו לומדים לא לנצח, אלא להחזיק מכה.
פיצג 'רלד - ”גטסבי הגדול” (הרקע של ”כלכלת המזל” המחתרתית).
ההתרגשות כאן היא הצל של עידן שבו כסף מהיר ומשחקים לא חוקיים מתדלקים את מיתוס העושר. ההימור הוא תדמית, הפרס הוא ריקנות.
נואר ועיסה.
לצ 'נדלר והאמט יש מאורות קלפים, מקומות שבהם החוקים כתובים חזק. המשחק הוא דרך לבחון את השחיתות בעיר.
4) מניעים וארכיטיפים: מה חוזר על עצמו ממאה למאה
אובססיבי עם התוצאה. הוא מאמין ב ”שיטה”, מחפש סדר בתוהו ובוהו (פושקין, דוסטויבסקי, צווייג).
שולר/מסכה. גאון הנדסה חברתית: מנצח על ידי ”קריאה” אנשים, לא קלפים (גוגול, נואר).
רומנטיקן תמים. שם ”לב”, לא צ 'יפס (טולסטוי, מופסנט).
סיכוי סטואי. מקבל חוסר ודאות ללא אשליות (המינגווי).
מוטיבים חוזרים:- אשליה של שליטה. מערכת נגד סיכוי.
- זוכה במחיר. זכייה בכסף = לאבד את עצמך/אהובים.
- פולקלור קלפים/רולטה. אמונות תפלות, ”חם” ו ”קר” מספרים הם שפה של הונאה עצמית.
- משחק כהודאה. ליד השולחן, הגיבור ”מסיר את המסכה” מהר יותר מאשר במהלך החקירה.
5) פסיכולוגיה ואתיקה: מה חווית האמנות מלמדת
הספרות מציגה מחזורי התמכרות למונחים קליניים: ”סף כניסה - תקווה, סף יציאה - בושה”.
סופרים מפרידים בין אומץ (נכונות לחיות עם חוסר ודאות) לבין פזיזות (ניסיון לבטל את ההסתברות).
הטקסטים הטובים ביותר נותנים כלי לקריאה בעצמך: איפה ההימור שלי הוא על משמעות, איפה הוא על האגו.
6) מיני-קאנון ו ”מסלול קריאה”
1. פושקין, ”מלכת עלה” הוא הטיפוס של מזל קטלני.
2. גוגול, ”שחקנים” - הסוציולוגיה של הונאה.
3. טולסטוי, ”מלחמה ושלום” (קלפים) - אופטיקה מוסרית.
4. דוסטויבסקי, ”שחקן” - פסיכולוגיה של התמכרות (חייב לקרוא).
5. צוויג, ”24 שעות בחייה של אישה”, רולטה משפיעה.
6. המינגווי, ”והשמש זורחת” + סיפורים - סטיות סיכון.
(אופציונלי: בלזק - על המחיר החברתי; פיצג 'רלד/נואר - על העיר ועל ההתרגשות של הצל.)
7) מעמודים למסך ובחזרה
העיבוד הקולנועי תוקן עם קוד חזותי: אור, קטיפה, לחישה של הימורים, תקריב של היד. אבל זה הטקסט שנותן את מה שהמצלמה לא קולטת: מונולוג פנימי לשנייה לפני הביט. זה הכוח של הספרות להפוך את הקורא לחבר שותף של סיכון.
8) תגובה מודרנית: מדוע הקלאסיקות רלוונטיות כיום
בעידן של זרמי קליפ ו ”רגעי החלקה”, הקלאסיקה מזכירה: ניצחון הוא משעמם, המחיר הוא מעניין. פושקין ודוסטויבסקי מזהירים מפני מלכודות של הונאה עצמית, המינגווי, על הכבוד של הפסקה. פסוקים אלה מסייעים להבדיל בין הרפתקאות להתמכרות לבין חירות מ ”דוגון”.
9) ”תזכיר קריאה” מעשי (ושחקן)
חפש את המניע של הגיבור בסצנה: על מה הוא באמת מהמר - כסף, אהבה, גאווה?
לחגוג את שפת התירוצים - זה איך מעגל האבדות נולד.
זכור את הלקח של המינגווי: להיות מסוגל ללכת משם הוא הצורה הגבוהה ביותר של ניצחון.
בחיים, השתמש בכלי דעת: מגבלות זמן/תקציב, הפסקות, משחק רק עם מפעילים מורשים, נטישת ”דוגונים”.
מסקנה: הימור כמו מראה
מדוסטויבסקי עד המינגווי, הספרות מוכיחה שהתרגשות היא מראה של רצון אנושי. מישהו רואה בו גורל ושורף, מישהו - פיתוי ומסכה, מישהו - תרגיל בהתאוששות. לקרוא על הימורים הוא לאמן את המוטיבים שלך. ואם החיים הם משחק עם מידע לא שלם, אז האסטרטגיה הטובה ביותר שמלמדת הקלאסיקה היא לנהל את עצמך בזהירות ולומר בזמן: ”תעבור”.