קזינו קריפטו
הילוך טורנט
כיצד בתי קזינו השפיעו על היווצרות המיתולוגיה העירונית
מהי מיתולוגיה אורבנית וכיצד היא פועלת
מיתולוגיה אורבנית היא קבוצה של מזימות חוזרות ונשנות, סמלים וטקסים המהווים את הרעיון הכללי של ”נפש” המקום בקרב אזרחים ואורחים. בהקשר של קזינו, שכבה זו מורכבת מחמישה מודולים טיפוסיים:1. ארכיטיפ של מזל: אגדות על אנשים ברי מזל ושולחנות מזל, מיתוסים על השעון ”כאשר החריץ מוותר”.
2. ארכיטיפ החטא/פיתוי: הרטוריקה של "טירוף מותר", לחישה על עסקאות מאחורי הקלעים וזכויות לילה ".
3. הארכיטיפ של מותרות: נברשות ופנטהאוזים יוקרתיים, ”לווייתנים”, משחקים פרטיים, שמפניה ב-4 לפנות בוקר.
4. ארכיטיפ הסכנה: סיפורים על רמאים, כרישי קלפים ש ”איבדו הכל” - משלים מוסריים.
5. אבטיפוס הגאולה: ”הוא איבד, עזב, חזר - ועלה -” לידה מחדש והזדמנות שנייה.
המיתוס מתוקן באמצעות טקסים (תמונה במזרקה, ”תיגע באריה/פסל המזל”), נופים (ניאון, כיפות, פרוזדורים) ותקשורת (סרטים, קליפים, טקסטים לראפ, מגזינים מבריקים).
מכניקת ייצור של מיתוס קזינו-עיר
הפרזה אדריכלית. חזיתות ענקיות, ארמונות נושא, גשרים שמימיים, מופעי מזרקה - העיר מתחילה לדבר את שפת המשל.
אור-קול כמו לחש. ניאון, קולות קופה ורולטה יוצרים ”הילה” של אירוע קבוע שבו ”הכל אפשרי”.
כלכלת סיפור. עובדים, נהגי מוניות, קופאים ושוערים הם נושאי אגדות חיים, משכפלים את ”אתמול כאן....”
הגברה תקשורתית. סרטים וטלוויזיה מראים קלישאות בטון, והופכים אותן למותג המיוצא של העיר.
טקסי חניכה. תמונה על רקע של סמלים מוכרים, ”השבב הראשון למזל טוב”, ”בר סודי” - כל אורח לוקח את האגדה הקטנה שלו.
מצעד התיקים של הערים
לאס וגאס: ”ההזדמנות השנייה” ניאון ומפעל מיתוסים
וגאס היא עיר ”לידה מחדש” ארכיטיפית. ”סיפורים על גנגסטרים, המופע של ראט פארק, חתונות בדקה, מה שהיה בווגאס נשאר בווגאס” - כל הביטויים האלה הפכו לחלק מהלקסיקון הכללי. המיתוס כאן מבוסס על הפרה מותרת של הכללים: חנינה זמנית למוסר יומיומי. קישוט ארכיטקטורה (פירמידות, תעלות ונציאניות, מגדל אייפל) מצביע על כך שהמציאות מותנית, מה שאומר שהמזל אפשרי.
מונטה קרלו: מיתוס הגאונות וטקס הארמון
מונטה קרלו היא הליטורגיה של האליטה: טוקסידו, קסקדות של נברשות, אופרה ובתי קזינו כהרחבה של הסלון. לא מדובר בסיכון ”אקראי”, אלא במותרות פולחנית ו ”הזכות למזל טוב” כחלק מהמעמד. כאן האגדה נתמכת על ידי ניאון, וכללי התנהגות ועלילות שושלתיות.
דרקוני הון וכת קופה
מקאו משלבת את המורשת הפורטוגזית, את פולחן הפנגשואי ואת קצב ההימורים ההיפרקרופ. המיתוס הוא ”שער השפע”: פרוזדורים מוזהבים, מספרי מזל, אגדות על מהמרים גבוהים שמשנים את מהלך הערב עם מהלך אחד. העיר משדרת סיפור שבו מזל הוא משמעת, לא רק דחף.
אטלנטיק סיטי: אגדה וצילו
המיתוס של העיר הזאת הוא כפול: הזוהר של הלוח-ווק ו ”סיפורי התהילה לשעבר” סמוכים לנרטיבים של ירידה ותחייה. כאן בתי קזינו הפכו דרך לעיר לשרוד, וכל גל חדש של השקעה הוא "פרק על תקווה. "המיתוס הוא על שבריריות המזל ומחיר העיכוב.
רינו: ”העיר הקטנה הגדולה ביותר”
רנו מטפח את המיתוס של מזל בר-השגה: יותר דמוקרטי, יותר קרוב לדרך, פחות מוזג - יותר "שלהם. "כאן הסיפור "נתפס במקרה" מוערך, ודימוי העיר מבוסס על קרבה כנה לשחקן.
סינגפור (מרינה ביי סנדס, עולם הנופש): המיתוס הטכני של התרגשות מבוקרת
סינגפור יצרה את המיתוס של מותרות סטריליות ו ”מזל טוב תחת השגחה”: זכוכית, בריכות שמים, ציות רגטק, כללים ברורים לתושבים. כאן האגדה עוסקת באיזון: אתם יכולים לראות הכל, לחוות אותו ובמקביל להישאר בתוך המסגרת.
סמלים וטקסים ש ”כוללים מיתוס”
טוטמים של מזל: אריות בכניסה, פסלים של אלי העושר, ”חובה” ירה במזרקה.
קרטוגרפיה של מזל: ”השולחן הזה מחזיר”, ”תמיד יש מזל בפינה הזאת”, ”מעלית שמאלה - בהצלחה”.
סיסמאות עירוניות: ”בר סודי מאחורי מדף הספרים”, ”חדר עם נוף לניצחון”, ”שעון שבו הזמן הוא תמיד ערב”.
אגדות קטנות: מלצר שראה מיליונר מופנם; נהג מונית שהסיע את המנצח; קרפייר שעצר את הרמאי ”ליד העיניים”.
קולנוע, מוזיקה וספרות כמלט המיתוס
סרטי שוד, ספרי נואר, להיטי ג 'אז ופופ - התקשורת הופכת סיפורים מקומיים לעלילות אוניברסליות. השחקנים מגיעים לא רק לעיר, אלא גם לסרט, שם הם גיבורים אפיזודיים. כל סימן, כל גרם מדרגות כבר הוסר וצוטט, מה שאומר שהמיתוס אושר.
הצל החברתי של המיתוס: מחיר הזוהר
במיתולוגיה האורבנית של הקזינו תמיד יש צד שני:- אי שוויון וגנטריפיקציה. המותרות של חלונות ראווה נוגדות את היקפי העבודה.
- אמביוולנטיות מוסרית. ”מותר” ו ”מסוכן” לחיות יחד, נותן לעלות למשלים-אזהרות.
- תלות בעיר. כאשר המיתוס הוא הייצוא העיקרי, הקצב של הכלכלה הופך לבן ערובה לעונות ים ומחזורי מזל.
המיתולוגיה החדשה של ההתרגשות הדיגיטלית
בתי קזינו מקוונים ומתקני הצפנה העבירו את המיתולוגיה העירונית למסכים:- ניונים וירטואליים ו "מטא-אתרי נופש. "לובי נושא, שולחנות חיים בסגנונות מונטה קרלו ומקאו.
- סרטים כמספרי סיפורים חדשים. קודי הקידום והתובנות שלהם הם מסורת אוראלית מודרנית.
- הוגן בהחלט כמו "טקסט קסם. "חשיש-סיד ואימות הופכים ל "קמע היושר" החדש
- פולחנים מעוררי מחלוקת. ”בריכות כלליות”, אתגרים, ממים - הרכב קולקטיבי של מיתוסים בזמן אמת.
המיתוס הדיגיטלי הוא פחות מקומי, אבל עדיין ”קושר” למותגים ותמונות של ערים אמיתיות,
כיצד מותגי קזינו בונים במודע מיתולוגיה אורבנית (בלוק מעשי)
1. ארכיטקטורה כתסריט. לעצב את ”מסלולים של אגדות”: הכניסה-טוטם, המקום של ”השבב הראשון”, הנקודה של ”וואו-פריים”.
2. מדריכי עלילה לצוות. למד את ה ”אתיקה של הסיפורים”: שתף את האווירה מבלי לפגוע בפרטיות.
3. מעגל מדיאלי. קופירייטינג, מוזיקה, קוד חזותי - ”אלפבית מיתולוגי” יחיד בכל הערוצים.
4. טקסי אירוסין. סמלי מזל מקומי, שבבי אספנות, ”נתיבי מזל טוב” לאורחים.
5. איזון של אור וצל. אינטגרציה הימורים אחראיים לתוך הסיפור עצמו: ”העיר נותנת סיכוי, אבל מלמדת מידה”.
6. חיבור לעיר. שיתופי פעולה עם אמנים מקומיים, גסטרונומיה, ספורט - כך שהמיתוס הוא עירוני, ולא ”מובא”.
אתיקה של יצירת מיתוסים
מיתוס ישר אינו מסווה סיכונים. הוא מכיר באחריות, תומך בתוכניות שליטה עצמית, ומתייחס לקהילות סביבו בזהירות. מותג קזינו עירוני בר קיימא הוא לא רק על גאונות, אלא גם על כבוד למקום, לעבודה ולזיכרון שלו.
קזינו הוא אחד המוסדות העירוניים הבודדים שיוצרים בו זמנית את הכלכלה, הנוף והעלילה. היכן שהשבב נופל על השולחן, מתחיל סיפור, שהעיר תחזור עליו במשך עשרות שנים. מלאס וגאס למקאו, ממונטה קרלו ועד סינגפור, המיתוס אינו מתעורר מעצמו: הוא נכתב על ידי אדריכלים, משווקים, קופאים, מוזיקאים, במאים, והכי חשוב, אורחים שמביאים את התקוות והפחדים שלהם. אז רבעים רגילים הופכים לאגדות, ולילה הופך לשפה שבה העיר מדברת על עצמה.