קזינו קריפטו
הילוך טורנט
כיצד השתקפו ההימורים במוסיקה ובאמנות
1) מקורות: בלדות, שירים אורבניים וקברט
בלדות ורומנים אלימים של המאה ה ־ 19 ותחילת המאה ה ־ 20 שרו על חובות כרטיס, דו ־ קרב של כבוד ו ”יד קטלנית” - צורה מוקדמת של משל מוסרי.
מופע קברט ומגוון הפכו את המשחק לטקס במה: קלפים ורולטה הפכו לאביזרים, ו ”מספר פרטון” הפך לחותמת ז 'אנר.
פולקלור של מזל (פרסות, מספרים ”מאושרים”, קמיעות) קבוע במקהלה - ומכאן סמלי הפופ של ”קופה” ו ”All-in” גדלים.
2) במה אקדמית: אופרה, בלט, מוזיקה סימפונית
האופרה משתמשת בקלפים כמנגנון גורל: שיאים בנויים על ”עימות” - המקבילה המוזיקלית לעימות. דוגמה קלאסית היא קלף פאטום, שבו שלושה תווים/שלושה קלפים הופכים לנטישה של בלתי נמנע.
בלט ושירים סימפוניים מצטטים את המקצבים של אולמות ריקודים וסלונים (ואלס, דהירה, מרץ), והופכים את אולם המשחקים ל ”תזמורת חברתית”.
המוטיב הנטוי של המזל נשמע כמו מוטיב חוזר של ההדק: תרועה מנצחת, דמות שולית של חובה,
טכניקות מוזיקליות:- אוסטינאטו ”ספינינג” כדור; הפסקה פתאומית לפני ”בגידה”; שינוי של מפתח בשיא שמחקה את הסיכון.
3) ג 'אז, בלוז ונשמה: התרגשות כמו הקצב של העיר
בלוז שר על חובה, אובדן ותקווה - ”להתמודד עם הגורל” כבסיס הרגשי של הז 'אנר.
ג 'אז הופך בלוף לאלתור: הקריאה והתגובה של קטע הקצב והסולן היא גרסה מוזיקלית של ”לקרוא את היריב”.
Soul and R&B משתמשים במטאפורות משחק כדי לדבר על אהבה, כוח וכסף (”להעלות את ההימור”, ”להכפיל”).
נשמע כמו ”קוד קזינו”: שבב קליק - קישוט כלי הקשה; פנטוטוניקה בלוז - המבטא ”חם” של האולמות.
4) רוק, פופ והיפ הופ: שפת הסטטוס והסיכון
רוק רומנטי מרד והסתמכות עצמית: ריפי גיטרה ופעימות צעידה הופכים להמנונים של הרפתקאות.
תרבות הפופ מעריצה את ”עלילת הקופה הגדולה”: קליפים בנוף וגאס, משחק הדפסים, סצנות עם קלפים ורולטה כקוד מהיר של מותרות.
היפ-הופ מדמה מחדש בתי קזינו דרך עדשה של סטטוס, מותגים ו ”הודאה” לאליטה; התערבות היא קריירה והשקעה בשמות.
קלישאות טקסט: All-in, מהמר גבוה, כל הקופה, שביתת מזל, בלוף, קצה הבית - ממים מוזיקליים מובנים ללא תרגום.
5) אלקטרוניקה ועיצוב קול: יתדות מטרונום
בית/טכנו/סינתרוגל עובד עם פעימות של 110-126 BPM - הקצב של אולמות ומועדונים ”בפריים טיים”.
עיצוב סאונד של חריצים ומשחקי ראווה: ”ג 'ין” קצר עבור זכיות קטנות, חזה דרמטי עבור אירועים נדירים, סריקות הגדלה עבור כל הקופה.
אלקטרואקוסטיקה בחללי אמנות משחזרת את הרעש של האולם, תגמול משתנה וקליקים קינטיים, והופכת התרגשות להתקנה.
6) ציור וגרפיקה: ממורליזם לפסיכולוגיה
בארוק וקלאסיציזם כתבו סצנות משחק קלפים כשיעורים מוסריים: אור/צל חשפו הונאה ואמינות.
ריאליזם ופוסט-אימפרסיוניזם למדו את הפסיכולוגיה של השולחן: מחווה ידנית, מבט, שתיקה - ”דיוקן של סיכון”.
גיאומטריה מודרנית ואוונגרדית הפכה את השולחן והשבבים, והפכה את המשחק לחקירת צורה וסיכוי.
יצירות אמנות עכשוויות עם אובייקטים אוצרים: ערימות של שבבים, קלפים חתוכים, רולטה כמוכנה - הערה על הנושא של שליטה וסיכוי.
קודים חזותיים: בד ירוק, קרן אור מנוגדת מלמעלה, לוח אדום-שחור של חליפות, ברק של מתכת.
7) תיאטרון, הצגה וצילום
התיאטרון משתמש במשחק כמנוע של הבמה: הפסקה, בלוף, ”מסיבה” של דיאלוגים, שם ההימור הוא המוניטין והחופש של הגיבור.
אמנות ביצוע מפלרטטת עם סיכון אמיתי (קהל זמן/תשומת לב), בוחנת את הכוח של אלגוריתמים ואקראיות.
הצילום אוהב את ”המיתולוגיה של הניאון”: זוהר, מראות, עשן, תלבושות - הפואטיקה החזותית של ”עיר הערב”.
8) סרטים וקטעי וידאו: מונטאז 'בלוף ומיתוס ניאון
עריכה מדמה בלוף: הצגת תגובה במקום מפה, דבק ”כוזב”, הפסקה לפני פתיחה - תכסיסי מתח אוניברסליים.
עריכה מציינת אסתטיקה קזינו לעלילה של הצלחה/פיתוי: ניאון, מסדרונות מראה, טיימרים, תקריב ידיים.
לוגו הצליל של win/graw במופע הוא תקן פורמט שהיגר לפרסום וזרימה.
9) סמליות וסמיוטיקה: מה שהצופה ”קורא”
מפות - תפקיד אסטרטגי/מסכה; ג 'וקר - כאוס וחופש; אסים - כוח ו ”מהלך ראשון”.
רולטה היא בלתי נמנעת מתמטית; עצמות - סיכוי טהור; התממשות של תשומת לב וזמן.
מספרים וסימנים (7, 13, אדום/שחור) נותנים למחברים מילון סימבולי מהיר.
10) אתיקה ואופטיקה פסיכולוגית
אמנות מסתיימת לעיתים נדירות ברומנטיזציה טהורה. אפילו בהירות הניאון, נושאי ההתמכרות, החוב, הריקנות של הניצחון נשמעים. מוסיקה ויזואלית פועלות בדרך כלל כאזהרה: לבית יש יתרון; להמר על הקצה זה מרהיב, אבל יקר. מבט אחראי שומר על הגבול בין אסתטיקה ומניפולציה.
11) תסריטים מחוברים ורשימות השמעה (סדנה)
תערוכת "אור/צל/הימור. ”סצנות בארוק של המשחק * פסיכולוגיה ריאליסטית *” ניאון מודרני ומתקנים עם שבבים.
הרצאת קונצרט "מוסיקה של סיכון. "מסצנות קלפי אופרה לבלוז חוב, בלוף אלתור ג 'אז ואלקטרוניקה בפריים טיים.
ערב סרטים "מונטאג 'בלאף. "בחירה של סרטים/קליפים עם ניתוח של שיטות יצירת מתח.
סדנת זכייה בעיצוב קול. עיצוב אותות קצר לאירועים קטנים/נדירים; מבחן לשינון ו ”עייפות”.
מיני-השמעה של מניעים:1. ”מחכה”: מיתרים אוסטינאטו/פסנתר גדול, 60-80 BPM.
2. בלוף: קונטרבס מסונקופי, היי-כובעים מרופטים.
3. ”נתיחה שלאחר המוות”: הפסקה = פתיחה ברזולוציית השולטת.
4. ”כל הקופה”: תרועת חזה + ירידת פעמוני ארפג 'יו.
5. ”הנגאובר”: לגו קטן על המניע של ניצחון, להאט את הקצב.
12) כיצד סופרים עובדים עם שפת ”הימורים”
קודם הרעיון, אחר כך האביזרים. קלפים וצ 'יפס הם לא נקודה, אלא כלי.
קצב = דרמטי. המוזיקה והעריכה חייבות לחזור על המכניקה של ”stavka = ozhidaniye = iskhod”.
אור ומרקמים. חזית חמה + מגניבה, משטחי מט במקום אור עודף, כדי לא להרוס את קוד הפרימיום.
אחריות. אל תבלבל בין סגנון לתעמולת סיכון: הצג את מחיר הבחירה, ההפסקה, החלופות.
13) גיאוגרפיה של תמונות
אירופה: ציור מוסרי, מוזיקת סלון, אלגנטיות קלאסית.
מיתוס ניאון וגאס, ג 'אז/בלוז/רוק כצליל סיכון.
אסיה: סמלים של מזל טוב, מבטא אדום, טקס החג.
לאטאם/קאריביים: קרנביליות, מקצבי רחוב, צבעים תיירותיים.
14) למה העלילה הזאת לא מזדקנת
התרגשות היא סוג של שיחה על אי ודאות. כל עוד אדם בוחר תחת לחץ הזמן והתשוקה, מוזיקאים ואמנים יחזרו למפות, רולטה וצ 'יפס כסמלים ברורים וקריאים באופן מיידי. הם מאפשרים לך לחזק את הדרמה בשלושה שלבים: להראות ההימור, הפסקה, שם את המחיר.
מוסיקה ואמנות הפכו את ההתרגשות לאלפבית אוניברסלי: מפות ורולטה - אותיות, אפקטים קוליים - פיסוק, ניאון וקטיפה - טיפוגרפיה. באמצעות האלפבית הזה, התרבות דנה בתקווה, בזהות, בכוח ובגבולות החופש. יצירות מוצלחות זוכרות את העיקר: הסכסוך האמיתי לא מתרחש על השולחן, אלא בתוך השחקן - ושם נולדים מנגינת הסיכון ואור הצל.