כיצד השפיעה הדת על גישות ההימורים

מבוא: מדוע האמונה הגדירה את גבולות המשחק

בכל התרבויות, המשחק עם הסיכוי נשען על מוסר: איפה הגבול בין פנאי תמים לתשוקה הרסנית? הדתות הגיבו בדרכים שונות - החל באיסור מוחלט וכלה ב ”רשות קפדנית” ביושר ומידה. בהתבסס על תשובות אלו התפתחו חוקים והרגלי בית: החל בהגרלות הקהילה וכלה באסורים פליליים על ”בתי שעשועים”.

יהדות: ”שחקן קוביות” ואחריות לקהילה

התמקדות מוסרית. השמצות, רמאות ו ”הכנסה לא מועילה” נידונים ללא קושי.

היבט משפטי. שחקן מקצועי (”Mesachek be-kubia”) נחשב לעד לא אמין בבית המשפט: המשחק הורס מוניטין ואחריות חברתית.

פשרות. משחקי מזומנים ביתיים הורשו; ציורי צדקה הם תחום שנוי במחלוקת והם אפשריים רק עם שקיפות קפדנית, ללא תלות וכפייה לקנות כרטיס.

מגמות עכשוויות. הרשויות הרבניות מזהירות לרוב: ההתרגשות הופכת בקלות לנזק - עדיפות המשפחה והקהילה היא מעל ל ”סיכוי”.

הנצרות

מסורת קתולית

החטא אינו משחק בפני עצמו, אלא תאוות בצע והתעללות. משחקים מקובלים ”למען הבידור” עם כללים הוגנים, ללא הונאה וללא דעות קדומות למשפחה.

סף החטא. המשחק הופך ל ”קשה” כאשר הוא מוביל לחובות, שקרים, אלימות, אובדן פרנסה.

תרגול. מבחינה היסטורית, היו הגרלות של הקהילה/בינגו למטרות טובות, בכפוף לשקיפות ולמתינות.

מסורת אורתודוקסית

דגש על פיכחות והתנזרות. ההתרגשות נתפסת כתשוקה המובילה לפיזור המוח ולזיקה למשפחה.

תרגול ביתי. באופן מסורתי, גישה מאופקת אפילו לשיעורים ”קטנים”; העדפה - בידור משפחתי וקהילתי ללא סיכון כספי.

זרמים פרוטסטנטיים

טווח רחב. מאיסורים נוקשים (קו פוריטני, ”חוקים כחולים”) לסובלנות מתונה.

אתיקה עבודה וניהול משאבים. התרגשות קשורה לעתים קרובות ל ”הכנסה עצלנית” והפרת האפוטרופסות על יתרונות מוענקים.

איסלאם: Maysir, Qymar ואוסר על משחק סיכונים &posite

בסיס תיאולוגי. הימורים (maisir/kjimar) אסורים: הם מולידים איבה, קנאה ומסיחים את הדעת מהחובות.

מסגרת רחבה. האיסור כולל לא רק עצמות וכרטיסים, אלא גם כל עסקה עם חוסר ודאות מוגזם (גאראר) והימור במקרה.

תרגול. הגרלות מדינה ו ”עמלות” בבתי הימורים במדינות מוסלמיות אסורות לרוב; משחקי מיומנות ללא הימורים ותחרויות עם פרסים מהמארגן (ללא ה ”תרומה” של המשתתף) אפשריים.

מודרניות. מתפתחת אלטרנטיבה ”אסלאמית”: בידור ותחרויות ללא סיכון כספי, תרומות ללא מכניקת ”לוטו”.

בודהיזם: ”דאגה לתשומת לב” ודחייה של רשלנות

דגש מוסרי. ההתרגשות פוגעת במודעות, מתדלקת חמדנות וחיבה.

הוראות. כללי ההתלהבות מזהירים מפני פעילויות המובילות לרשלנות הנפש: התרגשות כלולה כאן לעתים קרובות.

היבט מקומי. משחקים ללא כסף ובידור משפחתי רך מותרים; כל מה ש ”מסולק” תשוקה וחוב - לא.

הינדואיזם וסיקיזם: מאפוס לבחירה מודרנית

הינדואיזם. האפיקורסים מראים את כוחו ההרסני של המשחק באובדן המידה (הסיפור עם העצמות במהאבהאראטה). דהארמשסטרה מגנה מידות רעות, אבל מזהה משחקי תרבות ללא הימורים.

סיקיזם. מודגשים משמעת, עבודה וצדקה; התרגשות ושתייה כבדה הם הרגלים רעים להימנע מהם.

מחשבה סינית: קונפוציאניזם, טאואיזם ולגיזם מעשי

קונפוציאניזם. המשחק מותר כפנאי קל; ההתרגשות המובילה להזנחת החובה ולחוב המשפחתי מצונזרת.

טאואיזם. קשובה לטבעיות ואי-התערבות; הרדיפה הכואבת אחר הזכיות מנוגדת ל ”ספונטניות ללא חמדנות”.

לגיזם. שורה פרגמטית: לא מוסריות, אלא סדר - אם המשחק יוצר בלגן, הוא מוגבל; אם הוא מביא מס ולא מזיק, הוא נסבל בהשגחה קפדנית.

שינטו וכתות מקומיות: ”חג כן, התמכרות לא”

חגים וירידים. שחק כיף כחלק מהטקס והשמחה הקהילתית; הימורים מזומנים הם מינימליים או סמליים.

נורם. לא כדאי להכניס לבית ”מריבות וחובות” בגלל המשחק; הרמוניה חברתית נעלה על ”נצחונות בציד” פרטיים.

מניעים נפוצים של דתות שונות

1. היררכיה של ערכים. משפחה, עבודה, אחריות קהילתית הם גבוהים יותר מאשר רווח מזדמן.

2. יושר והגינות. איסור רמאות, זיוף קוביות/אר-אן-ג 'י, לחץ וחובות משחק.

3. מידה והתנזרות. פעילויות פנאי מקובלות הן סכומים נמוכים (או היעדרן), חוקים ברורים וסיום המשחק לפני הפסדים.

4. השפעה חברתית. כאשר המשחק מוביל לעוני, לאלימות ולהתמוטטות משפחתית, זה לא מקובל.

כיצד השפיעו הדתות על חוקים

קמפיינים אסורים. ”חוקים כחולים”, צ 'רטרים נזיריים, נורמות משפטיות אסלאמיות, הגבלת בתי הימורים, פרסום, שיעורי אשראי.

פשרה חוקית. הגרלות פאריש, ”לוטו צדקה”, קברות משפחתיות מפוקחות - ניסיון לשלב גיוס כספים ושליטה מוסרית.

השגחה וסטנדרטים של יושרה. הפצה ציבורית, עדים, איסור השתתפות בחובות, הגבלות גיל הן תוצאה ישירה של דרישות דתיות ומוסריות לשקיפות ו ”אי-הרס” של המשחק.

ניואנסים מודרניים

משחק אחראי ”מתחרז” היטב עם אתיקה דתית של פרופורציה, טיפול משפחתי ואמיתות.

שווקים אזוריים. במדינות רגישות לווידוי, המפעיל זקוק לציות: סירוב למכניקת ההימורים, הימורים על תחרויות כישורים, פעילויות צדקה ללא תיקו.

שפת תקשורת. דיווחים על מגבלות, הדרה עצמית ועזרה להתמכרות הם ניטראליים מבחינה מוסרית ונתמכים על ידי רוב הדתות.

מסקנות מעשיות

עבור השחקנים

לחלוק פולחן ומתמטיקה. קמיעות - למצב רוח; תעריף לפי הגבלת תקציב.

לשים זמן וכסף על המנעול. גבולות - לפני תחילת המשחק; הפסקה היא חובה.

בלי חובות ו ”לשחק”. "זהו קו אדום של רוב הדתות והשכל הישר.

עבור מפעילים ותקשורת

שקיפות והוגנות. אישור אר-אן-ג 'י/ציוד, סיכויים ברורים, אין תעריפי אשראי.

מערכת אקולוגית אחראית. גבולות, הדרה עצמית, סיוע לשחקן, חוסר פרסום אגרסיבי בקרב קבוצות פגיעות.

רגישות תרבותית. באזורים עם נורמות דתיות מחמירות - מוצרים ללא הימורים או תחרויות במזומן, צדקה ללא מכניקת לוטו.

מיתוסים ועובדות

מיתוס: ”כל דת אוסרת לחלוטין על כל המשחקים”.

עובדה: ריגושים כספיים והתעללות אסורים לעתים קרובות יותר; משחקים עם כסף מזומן ופעילויות פנאי מתונות מקובלות לעתים קרובות.

מיתוס: ”מטרת צדקה מצדיקה כל התרגשות”.

עובדה: המטרה אינה שוללת את סיכוני ההתמכרות וההונאה; יש צורך במגבלות ובשקיפות.

מיתוס: ”אפסים פותרים את הבעיה”.

עובדה: ללא מניעה ותמיכה במכורים, ירידה למחתרת רק מחריפה את הנזק.

גלוסרי

מייסיר/קג 'ימר הם מונחים אסלאמיים להימורים והימורים מדי פעם.

ר 'ראר - אי-ודאות מוגזמת בעסקאות (איסור חוקי אסלאמי).

הגרלה/טומבולה - הגרלת צדקה/הגרלה משפחתית עם הימורים קטנים.

משחק אחראי הוא מערך של פרקטיקות המגבילות את הפגיעה מהתרגשות (גבולות, הדרה עצמית, עזרה).

מסקנה: מוסר כמסגרת, לא כאזיקים

הדתות למדו לא ”לשנוא” את המשחק, אלא להכיר היכן הוא חדל להיות בידור והופך לתשוקה הרסנית. המכנה המשותף הוא יושר, מידה, טיפול בחלשים ובעדיפות משפחתית. במאה ה-21, עקרונות אלה מתורגמים בקלות לשפת המשחק האחראית: חוקים שקופים, גבולות ותמיכה - גשר בין מסורת לפנאי מודרני.