קזינו קריפטו
הילוך טורנט
ההיסטוריה של בתי הקזינו באירופה ובאמריקה של המאות XIX-XX
מבוא: שתי תרבויות של התרגשות
המאות ה ־ 19 וה ־ 20 היו התקופה שבה ההימורים חדלו להיות תחביב סודי של אריסטוקרטים והפכו לתעשיית בידור מוסדרת.
באירופה, בתי קזינו צמחו ממסבאות חצר ובתי נופש, שם המשחק שולב עם מוזיקה וכללי התנהגות.
באמריקה - ממסבאות ומנהרות, שם ההתרגשות הייתה בלתי נפרדת מסיכון והרפתקאות.
בסוף המאה ה-20, שני הסניפים התכנסו בדמותו של אתר קזינו מודרני, שבו רולטה, בקרה ופוקר סמוכים למלונות, קונצרטים ומסעדות.
אירופה של המאה ה ־ 19: מרידוטו ועד קורהאוס
תרבות נופש
לאחר סגירת רידוטו בוונציה וירידת אולמות הקרנבל במאה ה ־ 16, אירופה פותחת סצנה חדשה של ערי הנופש למשחק.
באדן-באדן, ויסבאדן, מונטה קרלו הפכו לסמלים של עידן מבריק, שבו המשחק היה חלק מתוכנית הבידור, והקזינו היה ארמון של הנאה: שיש, מראות, תזמורת, גלריה, פארק.
מונטה קרלו והאחים בלנק
פרנסואה ולואיס בלאן במאה ה-19 יצרו מודל שהפך לסטנדרט: אפס ברולטה, קוד לבוש קפדני, בית אופרה ומותרות כחלק מהמותג.
מונטה קרלו הפך לא רק לבית הימורים, אלא גם לטייקון תיירותי, מה שיצר את כלכלת אתר הנופש.
כללים ובקרה
בצרפת, גרמניה ואיטליה, הרישיונות לערים או לנסיכויות היו תקפים, עם מס קבוע ופיקוח קפדני.
ההתרגשות זכתה ליחס של מקור הכנסה, אך נדרשה גאונות חיצונית ומשמעת פנימית.
בתי הקזינו באירופה של המאה ה ־ 16 לא היו רק מקום להימורים, אלא חלק מהטקס התרבותי - מוזיקה, ריקודים, תיאטרון, ערבי צדקה.
אמריקה של המאה ה ־ 19: גבול, ספינות קיטור ומסבאות
גבול כזירת משחק
בעולם החדש, ההתרגשות הלכה לכיוון השני. לא היו סלונים אריסטוקרטיים, אבל היה חופש ותשוקה לחפירת זהב.
פוקר, פרעה, קוביות שיחקו במיסיסיפי, וספינות קיטור הפכו לאולמות צפים
סלונים ומערב פרוע
כל מסבאה הייתה מיני קזינו: שולחן פוקר, רולטה או גלגל של הון, בר, להקה ו... אקדח מאחורי הדלפק.
החוקים היו שונים ממדינה למדינה, ולרוב המשחק היה נסבל - כל עוד הוא לא גרם לתסיסה.
במסבאות ובקיטור נולדים אגדות פוקר אמריקאיות, רמאים וגיבורי פולקלור, שהפכו מאוחר יותר על ידי הוליווד לארכיטיפ של ”השחקן”.
התרגשות ארגונית מוקדמת
לקראת סוף המאה ה-19, מועדונים פרטיים לאנשים עשירים הופיעו בארצות הברית, שם המשחק הפך לחוקי כחלק מחברות - אב טיפוס של בתי קזינו עתידיים.
אירופה של המאה ה-XX: ממסורת למודרניות
לאחר מלחמת העולם הראשונה
בתי קזינו שרדו את המשבר, אך לא נעלמו: מונטה קרלו, באדן-באדן, דיאוויל וסן רמו מעדכנים פנים, מעבירים לחשמל, מוסיפים מסעדות וסצנות לג 'אז.
ההתרגשות הופכת שוב לחלק מפנאי בורגני, סמל ל ”מותרות שלוות”.
אירופה שלאחר המלחמה
לאחר מלחמת העולם השנייה, בתי שעשועים מוסדרים בדרך חדשה: רישיונות מדינה, מסגרות מס, שליטה קפדנית והכנסות מגיעות לתקציב.
המודל של ”קזינו הנופש” (צרפת, שווייץ, ספרד, איטליה) עדיין רלוונטי, אך הופך לחלק מתשתית התיירות - ללא המאפיה, אלא תחת פיקוח משרדי האוצר.
המאה ה ־ 20: נבדה, וגאס ולידת התעשייה
1931: לגליזציה נבדה
השפל הגדול אילץ אותנו לחפש מקורות הכנסה חדשים.
נבדה הייתה הראשונה להפוך הימורים לחוקיים, ובניית סכר הובר הביאה תשתיות ופועלים.
כך החל הסיפור של לאס וגאס.
שנות ה-40-50: עידן הגנגסטר ועידן הניאון
בצומת הדרכים של הכביש המהיר המדברי, גדלה עיר שבה שלטי ניאון, מזנון זול ותזמורות יצרו כלכלת בידור ייחודית.
הפרויקטים מומנו על ידי אנשים מעולם הפשע, אבל הארכיטקטורה והסולם עלו על כל הציפיות.
הקזינו הפך לתיאטרון, מסעדה ומלון באותו הזמן.
שישים-שמונים: עידן תאגידי
עם שליטה מוגברת והשקעות מתאגידים ויסודות, בתי קזינו הפכו לעסק לגיטימי.
אתרי נופש אגדיים הופיעו: ארמון הקיסר, MGM Grand, מיראז '.
יחד עם מופעים וכנסים, התרגשות הפכה לחלק מכלכלת התיירות של ארה "ב.
נתיבים מקבילים: מקאו, אטלנטיק סיטי והאיים הקריביים
בעוד אירופה שמרה על מסורות, וגאס הפכה למותג, אזורים אחרים יצרו מרכזים משלהם:- מקאו (תחת שלטון פורטוגל, אז סין) הפכה למראה האסייתית של וגאס;
- אטלנטיק סיטי - ”מזרח וגאס” של אמריקה;
- קריביים ואמריקה הלטינית - אזורים של רגולציה רכה ותיירות בחו "ל.
המאה ה ־ 20 הוכיחה שבתי ־ הקזינו הם שפה כלל ־ עולמית של פנאי, וכל מדינה תרגמה אותו לדגש תרבותי משלה.
הבדלי גישה: אירופה ואמריקה
טכנולוגיה ושיווק
חריצים ומיכון: משודדים בעלי יד אחת של המאה ה -19 למקומות וידאו של ה -20.
שיווק מחשבים: מספרים בחינם, אוכל, כרטיסים - פרס נאמנות.
אבטחה ובקרה: מצלמות, דיווחים, ביקורות, סטנדרטים של שבבים ושולחנות.
פרסום וקולנוע: סרטי קזינו ביטאו את ”זוהר הסיכון” בתודעה ההמונית.
תרבות וסמליות
באירופה נותרו בתי הקזינו חלק מהסצנה האריסטוקרטית, ובאמריקה - סמל לחירות ולהצלחה.
רולטה של מונטה קרלו היא מוזיקה, שמלת ערב ותזמורת.
הרולטה של לאס וגאס היא ניאון, ג 'אז, מופע וערב ללא שינה.
שתי התרבויות דיברו את שפת ההתרגשות, אבל במבטאים שונים:- אירופאי - על סגנון, אמריקאי - על חופש.
ציר זמן (סיכם)
המאה ה-16 - מאות שנים - רידוטו, פרעה, משחקי ארמון.
המאה XIX - באדן-באדן, מונטה קרלו, סלונים, ספינות קיטור.
1931 - לגליזציה בנבדה, תחילת וגאס.
שנות ה-40-50, יום השיא של מונטה קרלו וניאון וגאס.
שנות ה-60-80 - עידן התאגידים והגלובליזציה של מודל הקזינו.
בסוף המאה ה ־ 20 החלו המשחקים המקוונים, מקאו, אטלנטיק סיטי, להיווצר בשוק העולמי.
גלוסרי
קורהאוס הוא מתחם נופש אירופאי עם קזינו ואולם קונצרטים.
פארו הוא משחק קלפים מהיר של המאה ה-19.
קצה הבית הוא יתרון מתמטי של בתי קזינו.
בונוסים לשחקנים עבור פעילות.
ויתור - רישיון לנהל פעילויות הימורים.
טייק אווי: שני בתי ספר באותה תעשייה
אירופה נתנה לקזינו צורה וסגנון, אמריקה את קנה המידה והמודל העסקי.
מסלוני המאה ה ־ XIX צמחו האימפריות של המאה ה ־ XX, ומהיכלי השיש - מגלופולים ניאון.
והיום, בכל קזינו בעולם, ממונקו עד וגאס, הד לסיפור הזה נשמע בשילוב של סיכון, אסתטיקה וטכנולוגיה שהופך את ההתרגשות ללוויה נצחית של התרבות האנושית.