למה המוח זוכר לנצח יותר מאשר להפסיד

1) תשובה קצרה

המוח ”נותן עדיפות” לאירועים לא צפויים, רגשיים וחברתיים משמעותיים. ניצחון גדול בדרך כלל עומד בכל שלושת הקריטריונים: הוא נותן נחשול של דופמין (משפר את ההקלטה בזיכרון), בולט כנגד הרקע של שגרה ולרוב מלווה בצלילים, אנימציות ו ”משותף עם חברים” - מגבר חברתי של גיבוש. אבדות קטנות רבות מטושטשות על ידי הרקע ופחות מאוגדות היטב.

2) נוירוכימיה בזיכרון: מדוע ניצחונות ”נאחזים”

דופמין = סמן בעל חשיבות. הגמול הבלתי צפוי גורם לשיא של דופמין המגביר את הפלסטיות בהיפוקמפוס - מרכז הזיכרון האפיזודי. ככל שהניצחון יותר לא צפוי, כך השביל ”עבה” יותר.

נוראפינפרין ו "תג רגשי. "עוררות מגדילה את "ערך ההלם" של אירוע - המוח מסמן אותו כעדיפות לאחסון.

איחוד והילוך חוזר. אפיזודות בהירות לעתים קרובות יותר ”משוכפלות” בחלום ובמחשבות * הקשר מתחזק. אבדות ללא גל רגשות אינן זוכות ל ”תועלת” כזו.

3) תפיסה שולטת שמדגישה רווחים

חידוש והפתעה. אירוע נדיר בולט יותר מאירוע תכוף. החלקה אחת גדולה ”עולה” על מאה אסירים שקטים.

חוק ”לבחור ולסיים”. אנחנו מדרגים את הפרק בשיאו ובסיומו. אם המפגש יסתיים בניצחון, הזיכרון יסמן אותו כ ”טוב”, גם אם התוצאה שלילית.

שיפור חושי. הצליל של תרועה, הבזק, אנימציה הם ”עוגנים” של תשומת לב וזיכרון. אובדן בדרך כלל אינו מלווה בתמריצים כאלה.

4) מסננים קוגניטיביים לטובת ניצחונות

עיוות מאמת. קל יותר להיזכר בנתונים התומכים בתמונה הרצויה (”אני יודע איך לנצח”).

ייחוס עצמי. אנו מייחסים את הניצחון ל ”מיומנות/אינטואיציה”, תבוסה ל ”מזל רע/נסיבות”.

זמינות ורעננות. אירועים מבריקים ועדכניים מופקים מהזיכרון בקלות רבה יותר; ניצחון גדול עומד בשני הקריטריונים.

כמעט מיס (”כמעט וון”). אפילו הפסד, הדומה מבחינה חזותית לניצחון, מותיר חותם ומחזק את ה ”הילה” של הרגעים המוצלחים.

5) ”אבל ההפסדים כואבים יותר?”

כן, אבדות הן מכאיבות יותר מבחינה סובייקטיבית (אפקט דחיית אובדן), אך אין זה אומר שהן זוכרות טוב יותר. חסרונות קטנים תכופים משתנים: מעט חידוש, מעט ”עוגנים” חושיים, פחות דיון חברתי. כתוצאה מכך, פסגות בהירות (ניצחונות) שולטות בזיכרון לטווח ארוך, ולא ב ”רקע אפור” (הפסדים קטנים רבים).

6) כיצד עיצוב המשחק והסביבה מחזקים חוסר איזון

הדגש על אירועים נדירים. הממשק ”צורח” על ניצחון והוא כמעט שקט על הפסד.

קלטות מנצח/צ 'אטים/זרמים. אימות חברתי של ”הצלחה” = קיבעון נוסף בזיכרון.

קצב וקצב. מחזור הימור-תוצאה מהיר לא נותן זמן להבין את המינוס, אבל מתקן בצורה מושלמת את שיא הניצחון.

7) שיטות ”יישור זיכרון” מעשיות

א. חשבונאות שקופה (נשק ברירת מחדל):

שמור יומן: תאריך, משחק/שוק, הימור, מחזור, סך הכל, פרומו, משך, רגשות (1-5).
להביא את סך הסשן למקום בולט (לדוגמה, ”83 u עם מחזור של 2,400 U”), ולא רק רגעי שיא.
טאג: Win-PEAK (ניצחונות גדולים), קרוב (כמעט) כדי לראות איך הם מרפדים החלטות הלאה.

ב. ”מנוגדים” לניצחון הגדול:

לאחר החלקה, רשמו את התוצאה המצטברת של השבוע/החודש - ”קו הסיכום” מקרר שיא אחד.
כלל ההפסקה הוא 5-10 דקות: לתת לרגשות להיחלש לפני שהזיכרון ”דבק”

פרק אריזה מחדש:

הוסף שתי עובדות לכל WIN-PEEAK: "כמה הייתה התחלופה לפניה" ו "מה היא סך התקופה. "זה מפחית את האשליה של "כסף קל"
שמור את המסך/תו ההפעלה הכולל, לא את אנימציית הניצחון.

ד. תכנון טרום השיגור:

Break-royer (סכום קבוע/מכפיל) = = לאחר שהגיע להפסקה/משיכה של חלק מהרווח (50-70%).
הפסד עצור = 1-2 × של ”ערך מחזור” צפוי, הגבלת זמן 45-60 דקות.
מסדרון ההימור של 10-15%: אינו מתרחב בשל ”הזיכרון הטוב” של הזכייה.

8) מחשבונים קטנים לפיכחות

עלות לשעה (חריצים):

[
\ Mathbe {E} [\text {Loss/Hour} ]\authorix (1-\text {RTP }\text {revolution/hour}
]

Bright Win-Peak לא משנה את הבית; עלייה בקצב ההחלקה מגדילה את האובדן הצפוי לשעה.

הערכה מציאותית של המפגש:

[
/ text {NET ROI }\frac {text {profest} @ text {turnover} ,\quad
\ טקסט [HIS ]\טקסט\גישה (1-\טקסט [RTP]] -\טקסט [rackback] -\טקסט [cashback per revolution]

]

השווה בין NET ROI ל ־ HE (\text [eff]) בשבוע, ולא ערב אחד ”שמח”.

9) מלכודות זיכרון תכופות - וכיצד לנטרל אותן

"הפגישה האחרונה הייתה פלוס - אז אני בכושר. ▪ ראו את סך הפגישות של 10-20.

"אתמול תפסתי כמעט - היום יש לי דוגמא. ▪ העלמה קרובה אינה מגדילה את EV; להגדיר טיימר הפסקה אחרי ”כמעט”.

"זה כסף מהקזינו - אתה יכול לקחת סיכון. □ "הכסף הוא שלך; להפעיל משיכה אוטומטית של נתח הזכיות.

"אני זוכר שיש לי מזל במשבצת הזאת. □ הזיכרון הוא בררני; תבדוק עם יומן ועם מרווח ביטחון של ROI.

10) השורה התחתונה

המוח ”צובע” באופן טבעי את החוויה: אירועים נדירים, רגשיים וחברתיים מסומנים - זכיות - זוכים בנתח בלתי פרופורציונלי של זיכרון. זו לא קנוניה נגדך, אלא תכונה של המערכת הקוגניטיבית. נוגדן - מספרים ומסגרות: חשבונאות, תוצאות סיכום, הפסקה אחרי פסגות, כללי עצירה קבועים מראש ותפוקה חלקית. אז הזיכרון יפסיק להכתיב סיכון, והחלטות יהיו מבוססות על המציאות, ולא על ”המסגרות המבריקות ביותר”.